אודות הטענה שרוב פוסקי ההלכה פסקו שלא ללבוש תכלת כשר בזמן הזה

בס"ד
1]אבן טענתם כנראה מתבססת על דברי חז"ל אודות חידוש מסורת ללא מסורת[עי' במס' הוריות ב',ב'-שם ברש"י] ד"ה:אילימא בשגגת מעשה שלא בהוראת בית דין:"דלא הורו בין דין כלל וכגון שנתחלף חלב בשומן שלא בהוראת חייבין אבל רוב קהל שחטאו בשגגת מעשה שלא בהוראה יכול יהא פטורין שהרי ב"ד מביאין פר עליהם ת"ל מעם הארץ דמשמע דאפילו רובן חייבין בקרבן בשגגת מעשה דמייהו כל חד וחד כשבה או שעירה.
2]וטעם לדבר חידוש מצוות התכלת בזמן הזה מתוך המחלוקת בין חז"ל לצדוקים אודות השאלה:"האם מותר תכלת מחילזון הימי[לפי חיוב מדברי חז"ל] או שאסור להשתמש בחילזון יבשתי וימי בכלל וצריך להשתמש אך ורק בתכלת מהצומח[לפי שיטת הצדוקים]?"
3]ועל-זה כתבו חז"ל במס' הוריות ד',א':"אמר רב יהודה אמר שמואל אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין בו וכו'"...
4]שכן, שימוש בחילזון ימי אין הצדוקים מודים בו עד שיבוא הבית דין ויוכיח להם כי "אפילו בלי מסורת יש בדם החילזון סגולות רפואיות לרפא מגוון רחב של מחלות כרוניות,כמוכר,מקובל וידוע בכל העולם הרפואה ועל-פי דברי חז"ל במס' עבודה זרה כח',ב'. וגם ניתן לצבוע עם חילזונות אלו תכלת לציצית".
5]לכן, אם הבתי דין אומרים שהם אינם בקיאים בזיהוי דג החילזון עם הסגולות הרפואיות למחלות כרוניות ועל-פי דברי חז"ל,אזי אם הם אינם מורים על הציבור ללבוש תכלת כזה,אין הבתי דין ואלו שתולין עליהם חייבים בקרבן דיבור או יחיד.ולכן,מספיק ללבוש לבן בציצית.
6]אלא שאין זה מחייב להלכה כמו בתי הדין האלא כיוון שבחלק השני של הברייתא כתיב[הוריות ד',ב']:"אבל בדבר שהצדוקין מודין בו פטורין"[ואם יורו ללבוש תכלת בלי מסורת יהיו פטורין מהבאת קרבן לצבור וליחיד].
7]כלומר,אם הצדוקים מודים על-פי הכלל האמור לרפואת מחלות כרוניות מדם חילזון בלי מסורת[ע"פ האמור בכל הראשונים על מס' ע"ז כח',ב'],שמותר להשתמש בחילזון לצרכי מניעה וריפוי של מחלות כרוניות רבות-חוץ מרפואת אשרה מן הצומח(והרי דג החילזון הוא מן החי)],
8]הרי השימוש בדם חילזון אינו מן הצומח
9]והרי לפי דברי חז"ל[מס' מנחות מב',א'] לא נראה לי שלא יורו הבתי דין בדבר שהצדוקין מודין בו[ע"פ מס' הוריות ד',ב'] על דבר רפואה למחלות כרוניות ושיפור הראייה. והם אינם פטורין[לצורך הצלת נפשות] מפני שהיה להם ללמוד ולא למדו מהצדוקים ולא היה מופלא של ב"ד שם נמי פטורין מפני שהיה להם ללמוד ולא למדו[או התייעצו עם המומחה וכו']." כי התורה היא תורת חיים וההלכה היהודית מחייבת זאת בפועל.ואם תאמר שאסור להתרפא מרופא כותי[ע"פ דברי התוספות במס' מנחות מב',א',הרי שכוונתם(מתוך דברי חז"ל במס' עבודה זרה כז',ב',ד"ה:"שאני"):"מינות דשמכא לכאורה משמע דאפי' מרופא מומר שמתרפאין מהן מ"מ מן המינין אסור להתרפאות שום חולי וא"ת דהא לקמן(דף כח':) בשמעתין ר' אבהו קבל סמא מן יעקב מינאה י"ל דאף במינים לא אסרו אלא ברפואה שמזכיר בה שם עבודת כוכבים ואומר שהעבודת כוכבים מועלת לכך ובהא ודאי אתי לאמשוכי ואסור כי ההיא וכו'...אלא שבמקרה של רופאים צדוקים אין הם נוהגים להזכיר שם עבודת כוכבים ואומרים שהעבודת כוכבים מועלת לכך. לכן, אין ברפואתם איסור.
10]ועל זה כתב הרמב"ם[בפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל במס' הוריות פרק ראשון ד"ה:"הורו בית הדין לעקור את כל הגוף וכו':"אין ב"ד חייב קרבן ויהיו הטועים על פיהם פטורין עד שיהיה הדבר שטעו בו דבר שאין הצדוקין מודים בו. אבל אם הוא מבואר כל כך שמודים בו הצדוקין, ב"ד פטורין לפי שלא נקרא טעות אבל הוא שכחה והוא ענין אמרם ז"ל קרי בו רב הוא אמרנן ליה ויהיה כל מי שעשה כפי שכחתם חייב קרבן יחיד כמו שהקדמנו וכו'"...
11] עובדה מציאותית היא שבארץ ישראל בזמן הזה אין גידולים חקלאיים של רחלים מיוחסות עם הסימנים מחז"ל להעדר הכלאות עבור צמר כשר מדאורייתא שיאפשרו לציבור בעם ישראל ללבוש תכלת מצמר כשר-חוץ מכמה בהמות דקות בגני חיות ופינות החי.לפיכך,דין הוא מהגמרא[מס' הוריות ג',ב']:"מתיב רב משרשיא סמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי ר"א בר' צדוק שהיו אומרים"אין גוזרין גזירה על הצבור אלא א"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה וכו'".לכן, לא לבש החזון איש תכלת בציצית.
12]ובזמן הזה חידוש המסורת לתכלת בציצית כרוך בענייני מנהג כמובא במס' שקלים ב',ב' ד"ה "רבי שמעון בן גמליאל" ע"פ דברי חז"ל במס' תענית כו' ב', ד"ה:"ר' מאיר",שם מביאים המפרשים מתוך מס' ראש השנה טו',ב' בתוספות ד"ה:"וכי(ע"פ דברי חז"ל במס' ברכות נב').
13]מכל מקום אין הלכה כדברי חסידות חב"ד בזמן הזה(שהם בניגוד לדעת האדמו"ר הזקן של חב"ד בספרו "משכנות לאביר יעקב-במאמר התכלת")שע"פ דינא דמלכותא עד שלא תהא מלכות במקדש לעניין הנהורא של התכלת בדומה לדברי רש"י מתוך פירושו על פר' כי תשא ל',לד' אסור ללבוש תכלת-כי שם(בפר' כי תשא ל',לד') מדובר במשיכת שמן המשחה ולא בתכלת בציצית.. וההבדל בין התכלת שדומה ליום(נהורא ע"פ ספר הזוהר) במצוות ציצית לנהורא של שמן המשחה בכך שבכוחו של התכלת בציצית לבטל את הזנות אחרי הלב והעיניים בניגוד לנהורא של שמן המשחה שאין בכוחו לבטל את הזנות אחרי הלב והעיניים,לכן, אסרה התורה את משיחת שמן המשחה לכל אחד, והתירה התכלת הכשר לכל ישראל.
14]ואם-כן אפשר לחדש המסורת על-פי הנהגת חז"ל במס' בכורות לח',ב' ד"ה:"ואע"פ שאמרו אין אדם רואה מומין לעצמו, אבל מורה הלכה לתלמידים ותלמידים מורין לו והאמר ר' אבא אמר רב הונא כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו איהו נמי מורה ובא הוה מעיקרא" וכו'.
15] מכל מקום בטלית שאולה,עם פתיל תכלת עניין ההיתר פשוט יותר.
16]ולי נראה להמליץ לאלו בזמן הזה שאין להם מסורת על התכלת בעוד הבית דין לא הורה שהם בכל-זאת יכולים לחדש המצווה[כדברים בשם הרב זילברמן זצ"ל] על-ידי טלית שאולה(שאז לא חוששים לכלאים עד שלושים יום)[ע"פ דברי חז"ל במס' חולין קי', וכן בדברי רבינו תם מתוך מס' מנחות מב',א'].
17]עד כאן

דרשה לפרשת תרומה

בס"ד
1]פרשת בחקתי בסוף ספר ויקרא נותנת את הרקע לפתיחה בפרשת תרומה. על זה נאמר:"סוף מעשה במחשבה תחילה" על פי העקרון של "אין מוקדם או מאוחר בתורה"-כלומר,הכל בשביל לימוד והבנה לצורך קיום המצוות הכתובות בה. אם נבין את כוונת המקרא בפר' בחקתי כרקע לאמור כאן, יהיה קל יותר להבין את הסוגיה הנדונה בכללותה
2]בתחילת פרשת בחקתי מדובר על הרעיון הכללי של ההקדש: אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם וכו'[ויקרא כו',ג']-הרי מדובר בהקדש של הזמן לצורך העמל בלימוד וקיום התורה והמצוות עם גמילות חסדים שלפי ספר הזוהר נחשב זמן זה של שיעבוד היהודי למידת הרחמים של הקב"ה יותר מאשר עבודת הקרבנות ובכוח ההקדש של הזמן העיסוק בלימוד התורה ומצוות עם גמילות חסדים בין אדם לחבירו לקרוע את גזר הדין יותר מההקדש של החומר.
3]אבל כיוון שכתוב בחז"ל שדור המדבר היה מקדיש חלק גדול מזמנו ללשון הרע לתלונות ולהוצאת דיבת הארץ, היה בכך קלקול והתורה בפרשת בחקתי גזרה שלאחר שפרצה מידת הפורענות של "חרון אף" של הקב"ה, ["ואם-בחקתי תמאסו ואם את-משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את-כל-מצותי להפרכם את-בריתי":[ויקרא כו',טו'] לכן, נקנסו החוטאים להקדיש ולהביא למקדש מרכושם כתנאי משמים שיחזור השלום לעולם והקב"ה יניח לחוטאים ולכל עם ישראל להיות עסוקים בתנאי ההקדש של הזמן מרצון בעמל בתורה במצוות ובמעשים טובים-הרי ידע מראש הקב"ה על המידות הרעות האלו בקרב הערב רב והמצורעים ובכל-זאת הבטיח למשה לבינו שעם ישראל ירש את הארץ,
4]לפיכך,ציוותה התורה משמים את משה שכאשר תפרוץ מידת הפורענות חס וחלילה בגלל הדיבור והמעשים הרעים של ישראל, לא ינטשו בבהלה ישראל את ביתם ואת רכושם-אלא "לא, יקדישו היהודים את הרכושם למקדש-כדי יתפנו מהשיעבוד לחומר כתוצאה מהקלקול בדיבור, ויתעלו ברוחניות ויחזרו ויקדישו את כל זמנם ללימוד תורה, למצוות עם גמילות חסדים-שהם הם עבודת השם האמיתית באמונה באל אחד שמביא שלום לעולם ומבטל לאלתר את מידת הפורענות.
5]אבל כידוע מי שמשועבד לחומר כבר אינו יכול בקלות להחזיר את הגלגל אחורה שישב וילמד תורה ויעסוק בחסד כבימי קדם, לפיכך תיקנה התורה את החזרה לימים כתיקונם דרך הקדש חומרי הגלם למקדש תוך עיסוק בחכמת הלב כדרך תיאור רופא את התרופה בפרשת תרומה שמקדימה את תיאור המכה שמתוארת בסוף ספר ויקרא בפרשת בחקתי.ועל-זה מסכם אור החיים רבינו חיים בן עטר זצוק"ל שלמרות שבני המדבר היו מדברים לשון הרע, בפר' במדבר מונה התורה את שמות כל השבטים-כדי להעיד שלא חסרה נפש אחת מישראל בזכות בניית המשכן וההקדש אליו.וכן,כותבים חז"ל ששלשה מצוות ציווה הקב"ה את ישראל ביישוב הארץ:"לשים עליהם מלך,למחות את זכר עמלק, ולבנות את המקדש".
6]כאמור חז"ל כותבים שבצלאל שעסק בחכמת הלב או ביצירת האמנות למשכן נחשב בעיני הקב"ה יותר מראש הסנהדרין ומכהן גדול-רמז שעניין ההקדש ועיסוק בחכמת הלב על-ידי המוני עם ישראל חביבה על הקב"ה יותר מלימוד תורה ועבודת הקרבנות. ומקורה היא בנדבת הלב שעושה תשובה לפני המקום מתוך הרצון לחזור ולהקדיש את מירב זמנו בדברים הרחוניים של התורה בלימודה ובעיסוק במצוות החסד-דבר המביא שלום אמיתי בעולם וגוזר בשמים שידונו את כל הארץ מידה-כנגד מידה בשלום מתוך אותם מעשים של אמונה שלמה ששרשם במעשי ההקדש וקבלת עול מלכות שמים. ובמסכת סופרים כותבים חז"ל בלשון חיוב:"חייב אדם לכתוב ספר תורה נאה, ולבלרים נאים, ובקלפים נאים, ועורות צבאים וכו'".ושם כותבים חז"ל את שורש המצווה כמקור התפתחות המנהג היפה הזה:"שנאמר[שמות טו'] זה אלי ואנוהו עשה לפניו מצות נאות כדברי ר' ישמעאל. ר"ע אומר חרבות נאות שלו. אבא שאול אומר הדמה לו מה הוא רחום וחנון אף אתה רחום וחנון".כלומר,לפי דברי חז"ל יש עניין לנהוג במנהג יפה זה-כדי להדבק ולהדמות למידות היפות והטובות של הקב"ה[שהיא במניין אחת מתרי"ג מצוות של התורה לצורך קבלת עול מלכות שמים עי' המוני עם בישראל].[וכן, עי' במס' שבת קלג',ב',[שם] ברש"י. .ועל אותו עניין שונים חז"ל במס' נזיר ב',ב'(עי' שם)]].שעל ידי המנעות מדיבור מכוער ורע ומעשים רעים שבמקומם עוסקים ביצירה הווי מתדמים למידות הטובות והיפות של הקב"ה ובעקבות כך הוא שוכן בתוכנו לעולם מידה כנגד מידה למעשינו ולמוצא פינו.[ועי' בספר שמות טו',ב' בשלח:"ד"ה:"זה אלי ואנוהו":מפרש רש"י:ד"ה:"דבר אחר ואנוהו. לשון נוי אספר נויו ושבחו לבאי עולם[מכילתא שם] כגון: מה דודך מדוד וגו'[שה"ש ה',ט'],דודי צח ואדום[שם,וכל העניין]" עכ"ד. והיא לשון שירה ופיוט הנלווים למעשה חושב מכח העיסוק בחכמת הלב. ולשון שבח והודיה זו הפכית ללשון כיעור ורכילות הקרוי "לשון הרע" שמתלווית לדיבור המקולקל שגורם להסתלקות השכינה מעשים מכוערים ודינים קשים. וראב"ע הקצר מביא את הפירוש על הפסוק :"ואנוהו":"כדרכי המתרגם ארמית[אונקלוס] והטעם זה הוא אלי ואני ארצה לעשות לו נוה שידור עמי לעולם ואמר הגאון[רס,ג] שטעמו אונה אליו[והוא מפירוש רס"ג על הפסוק:"אערוג אליו ואבואה למשכנותיו"].
7]בפרשת תרומה כה מביא הפסוק את התרומה אשר יקחו מישראל למקדש הוא בלשון העיסוק המעשי במצוות ההקדש:צריך לציין שבסדר התורה קודם מביאים את התרומה לסנהדרין ורק אחר-כך בונים את המקדש ולא כפי שמקובל כיום לחשוב כדעה דתית רווחת בזמן הזה לשמוע ההיפך.עניין היתר ההקדש מתבסס על שלושה תנאים הכרחיים: שבדברי ההקדש לא יהיה גזל בשום אופן ישיר או עקיף והשייכות תהיה מלאה לאדם שמקדיש את החפץ, שלא יהיו דברי ההקדש טמאים,ושלא נעבדו לפני-כן דברי ההקדש לצורך עבודה זרה.ואכן יש דינים מאד מחמירים בענייני ההקדש וחמרי הגלם להקדש וההקדש צריך להיעשות בהיתר ובלי גזל.וכנראה עניין הגזל וחוסר הרצון של ישראל לעמוד בהתחייבות מוצא פיהם הוא העיקוב האמיתי לכל המהלך.לכן, טוב בזמן הזה להשתדל וללמוד כמה דינים הנוגעים בדבר.
8][תרומה כה',ג-ז']:"וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן וכו':"
9]ניתן להבחין שהתורה מייחסת את מהות החשיבות שבתרומה בחמרי הגלם לצורך עניין מצוות ההקדש למקדש:
10]כלומר, כשם שבשביל לקיים את ארבעת המינים לחג הסוכות צריך אתרוג ולא לימון, כך יש חשיבות לחמרי הגלם שמהם עשויים ומקדישים למקדש ישראל לעניין מצוות ההקדש. וכך הוא ציווי הלשון[שם] בפסוק בהכללתו.
11] אתמקד באחד מחומרי הגלם הוא התכלת הכשר למצוות ואדגיש את התייחסות חז"ל לענייני כשרותו לצורך המצוות התלויות בו שבכולן יש את מימד ההקדש למקדש-שבכוחם לעצור את מידת הפורענות בזמן הזה:
12]ותכלת: רש"י מפרש:"צמר צבוע בדם חלזון, וצבעו ירוק".
13]ותכלת:רבא"ע מפרש:"אמר יפת[קראי], שהוא כדמות שחרות, כי הוא תכלית כל הצבעים. והכל ישובו אליו, והוא לא ישוב כמעשה אדם לעולם. ואנו נסמוך על על רז"ל שאמרו שהוא ירוק והוא צמר[ותכלת עמרא הוא[יבמות ד',ב'].
14] אם-כן במסכת יבמות דף ד',ב' כותבים חז"ל:"והכתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם ותנא דבי רבי ישמעאל כל בגדים צמר ופשתים הם ואמר רחמנא עביד ליה תכלת ותכלת עמרא הוא":
15]נשאלת השאלה מהוא הצמר לפי הגדרת התורה שהוא כשר למצווה.
16]ובמסכת כלאים פרק ט',משנה א' כותבים חז"ל:"אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים ואינו מטמא בנגעים אלא צמר ופשתים אין הכהנים לובשין לשמש בבית המקדש אלא צמר ופשתים.צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר ואם רוב מן הרחלים אסור מחצה על מחצה אסור וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה.
17] מפרש[שם] הירושלמי שצמר הוא מצמר רחלים ומביא מתוך דברי ספר יחזקאל פרק מד',יז':"והיה בבואם אל-שערי החצר הפנימית בגדי פשתים ילבשו ולא-יעלה עליהם צמר בשרתם בשערי החצר הפנימית וביתה:
18]אם-כן לשון הנביא לצמר מתפרש ברש"י:"תכלת שהיה במעיל ובאבנט לא ילבשו ביה"כ בעבודת פנים".
19]והרד"ק מפרש:"כי התכלת היא צמר צבוע בתכלת וכו':"
20] ובמסכת בכורות יז',א' כותבים חז"ל שהצמר הזה יכול להלקח אך ורק מרחלים שמעולם לא עברו הכלאות עם עיזים( ויעלים)[ובפרקי דאבות דרבי נתן בפרק הראשון בפירוש בנין יהושע מביא מתוך דברי חז"ל במסכת עבודה זרה-שמא ההכלאות נעשו לצורך עבודה זרה שאז אסור להקדיש את התכלת למקדש. אבל בלבן התירו שימוש בצמר הכלאות לצורך מצוות ציצית בלי הקדש]::"אמר קרא אחד המיוחד ובא מששת ימי בראשית....צריכא אמר רבי אחא בר יעקב הכל מודים דאין לוקין על צמרו משום כלאים שנאמר לא תלבש שעטנז מה פשתן שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה אמר רב פפא הכל מודים שצמרו פסול לתכלת שנאמר לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מה פשתן שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה וכו':
21]ויש לעיין בפסקי הראש והמפרשים בספר מעדני יום-טוב וספר דברי חמודות באריכות.
22] אם-כן נלמד מהדברים האמורים כאן בשם דברי חז"ל שהתכלת טרם התחדש בזמן הזה כי צריך זן מיוחד של רחלים[הקרוי כבש יעקב שמצוי בגן החיות התנ"כי בירושלים עם איילים בעלי ד' קרניים ורחלים עם ב' קרנים בעדר-כסימן להעדר הכלאות במשך כל הדורות]-כדי שחומר הגלם הסיבי יהיה קרוי "צמר" על פי דברי התורה וחז"ל-כדי שהוא יהיה כשר להקדש למקדש כאחד מחומרי הגלם הבסיסיים שישראל יכולים להקדיש ולהביא למקדש.
23] ,וע"פ דבריהם במס' בבא קמא עז',ב'-עח',א'[שם] ברש"י ד"ה:"פרט לכלאים:"רש"י:ד"ה"דפסיל לקרבן"...רש"י: ד"ה:"מדסיפא למעט-"או דסיפא דקרא כבש או עז והוי למעוט שהרי כלאים באים מהם וכו'" עכ"ד:ודבר זה ידוע במשניות עי' במס' כלאים פרק א',משנה ו':ד"ה:"היעלים והרחלים...כלאים זה בזה", ודינו ככוי ע"פ במס' ביכורים פרק ב' משנה ח' עד משנה יא'(ומביא הרמב"ם בהלכות כלאים שיש הכלאות בין יעלים לרחלים ופוסק בהלכות ציצית פרק שני(רחל בת עז[צמרו שהוא מן הכלאים] פסול לתכלת.ומבחינה ביולוגית אפשר לעשות הכלאה בין יעל שהוא עז בר שדינו חיה טהורה לפי מסכת חולין עם עז מתורבתת שהיא בהמה דקה טהורה.והוולד שהוא כווי בן כלאים קרוי עז בלי קרניים ואפשר לעשות הכלאה עם המשך דורות לרחלים רגילות ודין הצאצאים ככוי ע"פ מס' ביכורים. וצמרם פסול לתכלת. לפיכך כותב הרמב"ם שרחל בת עז [צמרו] פסול לתכלת-משום שאסור להקדיש תכלת כזה למקדש.וכן,עי' בחזון איש הלכות בכור בהמה טהורה סימן קצ סק' ה':"נראה דבכ"מ דפסלינן נדמה פסלינן כלאים דהא כלאים חשיב נדמה וגרוע מדומה וכדאמר לעיל י"ב א' ב"ק ע"ח א' וא"כ רחל שאביה עז למ"ד אין חוששין לזרע אב ומותר להרביע עליה מינא דאמה בנה פטור מן הבכורה ואין לוקין על צמרו משום כלאים כמו רחל בת רחל בת עז בת רחל, ופסול להקרבה, ואצ"ל כלאים עצמן, ובמ"ב סי' ט' בבה"ל ד"ה רחלים, כתב כן בשם הפמ"ג דכלאים צמרו פסול לציצית ותמה עליו ולהאמור נתפרש טעמו".)
24] ועוד ברמב"ם בהלכות כלאים פרק ט',הלכה יא' כותב כי פסולי מוקדשין שעוברים הרביה עם מינם דינם ככלאים ע"פ הקבלה,למרות שמבחינה ביולוגית הם מין זהה. והראב"ד חולק עליו, וכן, בהלכות ציצית בפרק השני אינו מביא הרמב"ם איסור זה לצורך קיום מצוות ציצית עם תכלת-רק חוזר על איסור של הכלאה של מין שאינו במינו של רחל בת עז פסול לתכלת. וכן, במס' בכורות יז',א' לא מוסיפים הלכה לדבריהם בחז"ל ורק מחייבים איסור הכלאה בין רחל לעז. והמשנה למלך מביא כי האיסור בכלאים בבהמות פסולי מוקדשין הוא איסור במעילה. וכל העובר עליו מתחייב במלקות מדרבנ"ן. לפיכך ניתן לחלק האיסור בהכלאות עיזים ורחלים ביעלים בעיקר בענייני הקניין הרוחני שלהם והחשש בהשתייכות הממונות וזכויות היוצרין לעכו"ם,לבין האיסור של הכלאות מדרבנ"ן ע"פ הקבלה של מעילה בפסולי מוקדשין. למעשה ע"פ הלכות ביכורים פרק הלכה ג' ברמב"ם יש איסור בגיזת צמר עבור בגדי חולין לכהנים[עי' בהלכות ביכורים פרק י',הלכה א'],אבל נראה נראה לי שאם גוזזים פסולי מוקדשין לצורך תכלת-הרי אין בזה איסור למרות שבלבן כן יש בזה איסור מעילה[על-פי הלכות ביכורים פרק י', משנה ג'] על-פי החיוב לבטל הזנות אחרי הלב והעיניים לפי הכלל המובא בחז"ל במס' חולין מז',ב' ד"ה נתן הבבלי בר"ן ברש"י וברי"ף-שפיקוח נפש אינו דוחה עניינים של גילוי עריות כמו ביטול הזנות אחרי הלב והעיניים.ועל-כן במשנה במס' קינים פרק ג' משנה ו'[עבור קרבן חטאת] "יש אומרים שבצמרו צובעים תכלת",[שם] כוונת המחלוקת בחז"ל להדגיש שאם מצוים רחלים אחרות שאינן מאיסור כלאי פסולי מוקדשין,לא יקחו לכתחילה צמר מהן לתכלת ויקריבו אותן אחר-כך לצורך קרבן חטאת-אלא יקחו מן ההקדש בלי מעילה לצורך קרבן חטאת. אבל, במקרה ואין במצוי רחלים כאלה, יש הייתר מחז"ל ע"פ מס' חולין,מז',ב' ד"ה נתן הבבלי בר"ן, ברש"י וברי"ף לגזוז את הצמר של רחלים פסולי מקודשין מבלי לעבור על אסורי מעילה ומבלי להתחייב במלקות ובהייתר-כדי לבטל את הזנות אחרי הלב והעיניים-כדי שלאחר הגזיזה הרחילם שעברו גזיזה כעט הן חולין ומותר להקדיש אותם לזבחים. ומכאן לעניין חידוש עבודת הקרבנות בזמן הזה[בלי הוראת השעה של נביא]:אם נמצא בהפקר במקום שנתייעשו ממנו בעליו[עי' בפרקי דאבות דרבי נתן ד"ה:"פר של אדם הראשון" בפי בניין יהושע]אייל של ששת ימי בראשית עם ארבע קרניים,מותר לזכות בו מן ההפקר,כאשר הוא ספק כלאים של פסולי מוקדשין מדרבנ"ן[עי' ברמב"ם הלכות כלאים פ"ט הלכה יא']ומותר לגזוז הצמר בהייתר מוחלט[ראה לע"יל],אבל לא לצורך לבן.ולאחר הגיזה שאינה מחוייבת באיסור מעילה הופכת את האייל לדין של ספיק ספיקא מדרבנ,ן[ע,פ האמור בחז,ל במס' קינים ג',ו':"יש אומרים שבצמרו צובעין תכלת.וע,פ המחלוקת בחז"ל.והרי בספר שב שמעתתא :"ספיק ספיקא מדרבנ"ן שריא"-דבר המאפשר להקדיש הבהמה וצאצאיו עבור קרבנות[ובלי הוראת נביא]

תכלת כשר בזמן הזה לצורך מכירה לציבור

1]בעקבות מכתבי ברכה לתכלת מהבית דין של רחובות, ומכבוד הרב אליהו עצור שליט"א אב"ד ירושלים תובב"א2]יצא לי לברר ולעדכן את כבוד הרב אליהו עצור שליט"א ואת כבוד הרב עזריאל אוירבך שליט"א בסוגיה סבוכה שכנראה הייתה למכשול ועיקבה את ההכנה והמכירה של התכלת הכשר לציבור הרחב3] מדובר בחשש גם בצמר לצורך קיום מצוות ציצית בלבן וגם לצורך מצוות ציצית עם פתיל תכלת בציצית שמעכב את האפשרות להקדיש למקדש מכל מקום בזמנים קשים עם דינים קשים של גיהנם ופורענות ר"ל, ומיד אחרי ההקדש אפשר בהיתר[כדי לא לעבור על עשרת הדברות לפי דברי חז"ל במס' חולין מז',ב' ד"ה:"נתן הבבלי" בר"ן, ברש"י וברי"ף] אפשר לחלל את ההקדש של התכלת לצורך "ביטול הזנות אחרי הלב והעיניים"[שהיא מצווה אחרת ממצוות ציצית במנין תרי"ג המצוות ממצוות ציצית ובסמיכות לה בפר' שלח לך שבספר במדבר.4]שורש האיסור בקניין ובמכירה של צמר כפי שמובא במס' ציצית ["שאסור לקנות מעכו"ם תכלת"- חששו כדי שלא יקדישו את התכלת הזה למקדש(זוהר פר' ויקהל") מי שאינו מבני ישראל, אבל מאידך גיסא יש חשיבות בביטול הזנות אחרי הלב והעיניים בקיום מצוות ציצית שאינה בהכרח מחוייבת בהקדש למקדש ע"י הערב רב שיהפכו לאנשים טובים ויזנחו את דרכי הבליע"ל]5]הרי שהחזון איש בהלכות בכורות דף צ', סי' ה' אסר מהגמרא כלאי עז עם רחל. שאם תאמר שאין מציאות של הכלאה ביולוגית בין רחל לעז, ע"פ הלכות כלאים ברמב"ם פרק ט', הלכה יא'[פסולי מוקדשין]יש איסור ע"פ הקבלה(עי' בפר בחקתי יז',יז')לגזוז הצמר שלהם לצורך ראשית הגז לכהן בלבן מרחלים שהם כלאי צאן חולין עם צאן הקדש והאיסור הוא משום החשש לעבור על איסור מעילה[עי' בהלכות ביכורים ברמב"ם ע"פ החשש שמא יעברו ישראל על עשרת הדברות להבדיל מהנלמד ההיפך מתוך דברי חז"ל במס' חולין מז',ב' ד,ה:"נתן הבבלי" בר"ן ברש"י וברי"ף],לכן, לצורך קיום מצוות התכלת מותר להשתמש גם בצאן עם חשש כלאי חולין עם קדשים משום ההכרח לצורך ביטול הזנות אחרי הלב והעיניים[ע"פ מס' קינים פרק ג' משנה ו'-במשנה האחרונה :ד"ה:"ויש אומרים מצמר (של חטאת) תכלת, וכן עי' בפרקי דרבי אליעזר פרק יד'] ובדומה אם עכו"ם ערך איחוי בין ביצית של עז ורחל וביצע איחוי תאי מחוץ לרחם ואחר-כך ערך הפרייה מלאכותית עם זרע אדם, רחלים, יעלים ועוד ר"ל-כדי להוכיח את קיום הייצור כלאים בין אדם לעז כמו במיתולוגיה המצרית העתיקה והיוונית. הוולד אמנם יכול להדמות לרחל, אבל הקניין הרוחני של היצירה שהיא פרי תיאוריה מדעית מקפת, המתבססת על המיתולוגיה היוונית שבראה להכחיש את אמיתות התורה,למשל, שייכת לעכו"ם, וכעט אם הוא מוצא דמיון בין הייצור החדש לעז הוא יכול לקרוא לו "עז", או ששיבט רחלים כמו הכבשה דולי שנותנת צאצאים פוריים שדומים לרחלים, גם במקרה כזה הקניין הרוחני שייך לעכו"ם והוא יכול לקרוא ל-"כבשה דולי" בשם "עז". וכל הרווחים מהמכירות על הפטנט של הכלאים ממי שיקנה צמר כזה-הרי הוא למעשה בפועל מחזיק מחקרים של חוקרים ומדענים זרים בכדי לקיים את מצוות הציצית.6]אבל במקרה של העדרים עם האיל עם פנוטיפ גנטי של ארבע קרניים, גם אם העכו"ם מבצע ניסויי הכלאות בכדי לייצור ייצורים חדשים לא יוכל לטעון חזקה על הקניין הרוחני-כי רק רחלים וצאן כבשים שיש לו ארבע קרניים יכול להקרא כבשים או רחלים מאז בריאת העולם, לכן לא חוששים שיהיה חזקה על הרווחים מהמכירות לעכו,ם שימכור לישראל לצורך מצוות ציצית ולבגדי כהונה או כל דבר הקשור למצוות ציצית שמתחייב מדין תורה בהקדש למקדש.7]ובמקרה של ספק הכלאות צמר בלבן לעומת צמר בספק כזה צבוע בכחול מדם חילזון, אבל שאסור להקדיש צמר כזה למקדש-רק מותר להמוני עם ללבוש לצורך ביטול הזנות אחרי הלב והעיניים, מתברר שעדיף טלית עם ציצית עם פתיל תכלת כזה על-פני ציצית מצמר לבן עם חשש של שיבוט עי' עכו"ם או הכלאות המקנות בעלות על הקניין הרוחני של הצמר הלבן.8] אבל גם בשביל הציבור הרחב עדיף טלית שאולה עם פתיל תכלת של איל של ששת ימי בראשית-שאז הטלית אינו שייכת לו והיא שאולה, ע"כ מקיים מצוות ציצית אבל אינו יכול להקדיש התכלת בעצמו והב"ד יכול להקדיש בשבילו בזמן שהטלית מצויה ברשותו.והוא בעצמו מקיים את החלק של הביטול אחרי הזנות אחרי הלב והעיניים וגם של מצוות ציצית מדאורייתא.9]נאמר לי שהעלות של צביעת 120-150 גרם צמר מאייל של ששת ימי בראשית בעמותת פתיל תכלת הוא בערך 3000 ₪. זאת אמרת בצירוף 300-500 ש"ח על הצמר ועוד 10% רווח נוסף על המכירות, הדבר מאפשר לבני תורה למכור לציבור תכלת כשר מביתם[בדומה למכירת אתרוגים בחג הסוכות] ולשבת וללמוד תורה מבלי להיות טרודים יותר מדי מלצאת לכל מיני מקומות לא מבורכים-בכדי להשיג את צורך פרנסתם. 10] אפשר לקנות צמר כשר מעדרים שמגדלים מתיישבים ברמת הגולן-כדי לתלות המצווה גם בזכות היהודים שמיישבים את ארץ ישראל

סוד התכלת בציצית: הקדש פתיל תכלת כשר למקדש

בס"ד

טעם מדוע צריך תכלת מצמר כבש של ששת ימי בראשית בלי הכלאות[מס' בכורות יז',א']:

1]במס' ציצית כתוב שאין קונים תכלת מנכרי ומעכו"ם[ישראל שאינו שומר שבת במזיד],אבל מחיגר כן קונים[מס' מנחות מג']

2]כיוון שקיים החשש שהצמר הוא של הכלאות שנעשו לצורך עבודה זרה והשבחת הצמר לצמר לצורך העבודה זרה.

3]ואם אכן נעשתה הכלאה עבור עבודה זרה לצורך הכנת הצמר-הרי שיש בכך "מכחיש מעשה בראשית"[ויקרא יט',יט' ברמב"ן] והצמר "פסול" לתכלת.

4]אבל הרחלים בלי הכלאות אין קיים חשש כזה והצמר כשר לתכלת. והסיבה שפסלו צמר הכלאות בתכלת והתירו צמר הכלאות בלבן-כי יש ציווי בתורה להקדיש למקדש תכלת וארגמן, אבל לא צמר לבן. לכן, חילקו בין סתם צמר לציצית לבן אפילו מהכלאות בצאן מדרבנ"ן כמו צמר גמלים. אבל גזרו שלא ישתמשו בצמר הכלאות מוקצה לצורך הקדש למקדש של ספק דבר שנעשה לצורך עבודה זרה.

5]ואכן ייתכן מצב בו יהודי שהוא טהור מטומאת המת או שבגדו ששימש אך ורק לתפילה ולא לשימוש אחר טמא בטומאת ראשון לטומאת המת בעת צרה, הלובש ציצית עם תכלת מחוץ למקדש כאשר תשרה מידת הפורענות יקדיש את חוט התכלת למקדש כדי שתיעצר הפורענות, שאז יזכה לעלות לירושלים הבנויה ולפרום את החוטים בגדילים ולתת את חוט התכלת לצורך עשיית בגדי כהונה-כי אז לא יצטרך לברר האם הצמר בו הוא של הכלאה נעשה לצורך עבודה זרה והפתיל תכלת יהיה כשר וטהור מנגעים ומותר להקדיש אותו.

6]אם-כן החשש לאיסורי העבודה זרה על ידי הכלאות הוא החשש העיקרי בקיום מצוות התכלת כהלכתה ולא בצביעה על ידי החילזון-כיוון שבדם חילזון הארגמן יש סגולות רפואיות למחלות כרוניות והוא אינו מהווה לעיקוב ממש, אלא אם כן הוסיפו לו העכו"ם סממנים צמחים המשמשים לרפואת אשרה.

אורן אהרן רוזן