בס"ד
אודות גניזת התכלת בזמן הזה:
1]אכן חז"ל כתבו :"והיום אין לנו תכלת שהתכלת נגנז,שנאמר :אור זרוע לצדיק וכו'".מבחינת ההלכה התכלת האמור בתורה הוא בצמר ע"פ לשון חכמים משום שע"פ האמור במס' יבמות ניתן לצבוע תכלת כשר אך ורק מצמר[ירושלמי כלאים ט',א' שמביא כי דין צמר כשר אך ורק מרחלים ואיילים(ע"פ סימנים במס' קנים פרק ג',משנה ו',רש"י בשה"ש ד"ה:"שיניך כרחלים",וכן מס' בכורות מד',א':ד"ה רחל עם ב קרניים,ומתוך ספר דניאל ח',ח' שמביא דימוי על אייל עם ד' קרנים שאינו מעקב להקרבת עולה על המזבח ע"פ דברי חז"ל במשנה במס' בכורות] וסתם כל צמר מהכלאות או ספק הכלאות בין יעלים לרחלים בעדרי צאן בלי לידה טבעית של איילים עם ד' קרנים הוא פסול(לפי דברי רב פפא במס' בכורות יז',א') ודינו כפשתן(עי' במס' נידה סא',ב' ברש"י) משום שצמר הכלאות עלול להיות בעל תכונות סיבים כמו צמר עיזים והוא אינו נצבע באופן טוב ואחיד בדם חילזון,ומביא הירושלמי על מס' כלאים ט',א') מתוך הפסוק בספר יחזקאל מד' אודות הכהנים שהולכים לבושים בבגדי פשתן לבנים(בלי כלאים ע"פ האמור בחז"ל במס' בכורות יז',א',וע"פ דבריהם במס' בבא קמא עז',ב'-עח',א'[שם] ברש"י ד"ה:"פרט לכלאים:"רש"י:ד"ה"דפסיל לקרבן"...רש"י: ד"ה:"מדסיפא למעט-"או דסיפא דקרא כבש או עז והוי למעוט שהרי כלאים באים מהם וכו'" עכ"ד:ודבר זה ידוע במשניות עי' במס' כלאים פרק א',משנה ו':ד"ה:"היעלים והרחלים...כלאים זה בזה", ודינו ככוי ע"פ במס' ביכורים פרק ב' משנה ח' עד משנה יא'(ומביא הרמב"ם בהלכות כלאים שיש הכלאות בין יעלים לרחלים ופוסק בהלכות ציצית פרק שני(רחל בת עז[צמרו שהוא מן הכלאים] פסול לתכלת.ומבחינה ביולוגית אפשר לעשות הכלאה בין יעל שהוא עז בר שדינו חיה טהורהלפי מסכת חולין עם עז מתורבטת שהיא בהמה דקה טהורה.והוולד שהוא כווי בן כלאים קרוי עז בלי קרניים ואפשר לעשות הכלאה עם המשך דורות לרחלים רגילות ודין הצאצאים ככוי ע"פ מס' ביכורים. וצמרם פסול לתכלת. לפיכך כותב הרמב"ם שרחל בת עז [צמרו] פסול לתכלת-משום שאסור להקדיש תכלת כזה למקדש.וכן,עי' בחזון איש הלכות בכור בהמה טהורה סימן קצ סק' ה':"נראה דבכ"מ דפסלינן נדמה פסלינן כלאים דהא כלאים חשיב נדמה וגרוע מדומה וכדאמר לעיל י"ב א' ב"ק ע"ח א' וא"כ רחל שאביה עז למ"ד אין חוששין לזרע אב ומותר להרביע עליה מינא דאמה בנה פטור מן הבכורה ואין לוקין על צמרו משום כלאים כמו רחל בת רחל בת עז בת רחל, ופסול להקרבה, ואצ"ל כלאים עצמן, ובמ"ב סי' ט' בבה"ל ד"ה רחלים, כתב כן בשם הפמ"ג דכלאים צמרו פסול לציצית ותמה עליו ולהאמור נתפרש טעמו".)( לפיכך לפי עניות דעתי גם בשחיטה של כלאי צאן צריך כיסוי הדם-כי לפי מסכת ביכורים פרק שני אסור לקנות כוי בכספים של מעשר שני בירושלים לצורך קרבן שלמים-כיוון שכמו בחיה ובעופות מכסים את הדם של הכוי-דם שלא יזרקו את דמו על גבי המזבח באיסור).ועוד ברמב"ם בהלכות כלאים פרק ט',הלכה יא' כותב כי פסולי מוקדשין שעוברים הרביה עם מינם דינם ככלאים ע"פ הקבלה,למרות שמבחינה ביולוגית הם מין זהה. והראב"ד חולק עליו, וכן, בהלכות ציצית בפרק השני אינו מביא הרמב"ם איסור זה לצורך קיום מצוות ציצית עם תכלת-רק חוזר על איסור של הכלאה של מין שאינו במינו של רחל בת עז פסול לתכלת. וכן, במס' בכורות יז',א' לא מוסיפים הלכה לדבריהם בחז"ל ורק מחייבים איסור הכלאה בין רחל לעז. והמשנה למלך מביא כי האיסור בכלאים בבהמות פסולי מוקדשין הוא איסור במעילה. וכל העובר עליו מתחייב במלקות מדרבנ"ן. לפיכך ניתן לחלק האיסור בהכלאות עיזים ורחלים ביעלים בעיקר בענייני הקניין הרוחני שלהם והחשש בהשתייכות הממונות וזכויות היוצרין לעכו"ם,לבין האיסור של הכלאות מדרבנ"ן ע"פ הקבלה של מעילה בפסולי מוקדשין. למעשה ע"פ הלכות ביכורים פרק הלכה ג' ברמב"ם יש איסור בגיזת צמר עבור בגדי חולין לכהנים[עי' בהלכות ביכורים פרק י',הלכה א'],אבל נראה נראה לי שאם גוזזים פסולי מוקדשין לצורך תכלת-הרי אין בזה איסור למרות שבלבן כן יש בזה איסור מעילה[על-פי הלכות ביכורים פרק י', משנה ג'] על-פי החיוב לבטל הזנות אחרי הלב והעיניים לפי הכלל המובא בחז"ל במס' חולין מז',ב' ד"ה נתן הבבלי בר"ן ברש"י וברי"ף-שפיקוח נפש אינו דוחה עניינים של גילוי עריות כמו ביטול הזנות אחרי הלב והעיניים.ועל-כן במשנה במס' קינים פרק ג' משנה ו'[עבור קרבן חטאת] "יש אומרים שבצמרו צובעים תכלת",[שם] כוונת המחלוקת בחז"ל להדגיש שאם מצוים רחלים אחרות שאינן מאיסור כלאי פסולי מוקדשין,לא יקחו לכתחילה צמר מהן לתכלת ויקריבו אותן אחר-כך לצורך קרבן חטאת-אלא יקחו מן ההקדש בלי מעילה לצורך קרבן חטאת. אבל, במקרה ואין במצוי רחלים כאלה, יש הייתר מחז"ל ע"פ מס' חולין,מז',ב' ד"ה נתן הבבלי בר"ן, ברש"י וברי"ף לגזוז את הצמר של רחלים פסולי מקודשין מבלי לעבור על אסורי מעילה ומבלי להתחייב במלקות ובהייתר-כדי לבטל את הזנות אחרי הלב והעיניים-כדי שלאחר הגזיזה הרחילם שעברו גזיזה כעט הן חולין ומותר להקדיש אותם לזבחים. ומכאן לעניין חידוש עבודת הקרבנות בזמן הזה[בלי הוראת השעה של נביא]:אם נמצא בהפקר במקום שנתייעשו ממנו בעליו[עי' בפרקי דאבות דרבי נתן ד"ה:"פר של אדם הראשון" בפי בניין יהושע]אייל של ששת ימי בראשית עם ארבע קרניים,מותר לזכות בו מן ההפקר,כאשר הוא ספק כלאים של פסולי מוקדשין מדרבנ"ן[עי' ברמב"ם הלכות כלאים פ"ט הלכה יא']ומותר לגזוז הצמר בהייתר מוחלט[ראה לע"יל],אבל לא לצורך לבן.ולאחר הגיזה שאינה מחוייבת באיסור מעילה הופכת את האייל לדין של ספיק ספיקא מדרבנ,ן[ע,פ האמור בחז,ל במס' קינים ג',ו':"יש אומרים שבצמרו צובעין תכלת.וע,פ המחלוקת בחז"ל.והרי בספר שב שמעתתא :"ספיק ספיקא מדרבנ"ן שריא"-דבר המאפשר להקדיש הבהמה וצאצאיו עבור קרבנות[ובלי הוראת נביא].(ובהלכות ציצית פרק שני במשנה התורה לרמב"ם מביא:"רחל בת עז פסול לתכלת.וכן,מביאים רש"י, והרד"ק, כמו באבן עזרא- בפר' תרומה כה',וכן ברמב"ם במס' כלאים שיש גם הכלאות בין יעלים לרחלים שדין הגיזה אינו צמר מדאורייתא ופסול לתכלת. וקובעים הראשונים ע"פ חז"ל גם מתוך מס' יבמות, כי דין התכלת הכשר בצמר מכבש של ששת ימי בראשית(עי' (שם)בלשון פסקי הרא"ש)],[וכן,עי' במעדני יום טוב ובדברי חמודות על פסקי הרא"ש סי' ג'(מס' בכורות יז',א' ד"ה:"הכל מודים") שתכלת בלשון חכמים(חז"ל) הוא הצמר(ע"פ דין בירושלמי במס' כלאים ט',א',וכן בפסקי הרא"ש במס' נידה בפרק התשיעי(שגם-כן מביא שם את דברי הרב העלר זצל"ל במעדני יום טוב ובדברי חמודות:ד"ה:"איילים צמר")].
לסיכום דברי הלכה על-פי חז"ל דין התכלת האמור בתורה הוא בצמר לפי חכמים ולא הצבע מהחילזונות(שהוא מדרבנ"ן), וניתן(ע"פ דברי הרא"ש(עי' בספר "שקדי כסף") לצבוע בכל הגוונים אלא שלא נוהגים בציצית אלא הצבע הכחול כדי לא לעבור על איסורי כלאים מחוץ למקדש.לפיכך כל הדינים הקשורים לתכלת כשר במצוות ציצית מדאורייתא על-פי חז"ל נובעים מעיקרם קודם כל ולפני הכל בהשגת צמר רחלים ללא הכלאות בנוסף לצורך הכרחי מתוך דברי חז"ל לצבוע אותם מחילזונות[מס' מנחות מד',א']. וחיוב צביעת הצמר רחלים דווקא מחילזונות נובע בגלל שקיום תנאי של חז"ל זה בצביעתו של הצמר מאפשר ללובש לקיים מצוות עשה אחרת מדאורייתא שנחשבת למצווה נוספת במניין תרי"ג מצוות והיא:"לא לתור אחרי הלב והעיניים" ולא לזנות אחרי הלב והעיניים.עובדה מציאותית היא שבארץ ישראל בזמן הזה אין גידולים חקלאיים של רחלים מיוחסות עם הסימנים מחז"ל להעדר הכלאות עבור צמר כשר מדאורייתא שיאפשרו לציבור בעם ישראל ללבוש תכלת מצמר כשר-חוץ מכמה בהמות דקות בגני חיות ופינות החי.לפיכך,דין הוא מהגמרא[מס' הוריות ג',ב']:"מתיב רב משרשיא סמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי ר"א בר' צדוק שהיו אומרים"אין גוזרין גזירה על הצבור אלא א"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה וכו'".(לכן,יותר הגיוני להביא ראיה בשם החזון איש זצ"ל בגלל סיבה זו שנמנעים מלקיים המצווה מאשר לבטל המצווה מדאורייתא החשובה הזו על-פי מדרשי אגדה עם פירושים שגויים שמפחיתים בהרבה מחכמתם וממניינם של חז"ל וממשיכי דרכם האמיתיים במשך כל הדורות של הגלות:הטענה של אלו הקובעים כי רוב פוסקי ההלכה בדורם פסקו שלא ללבוש תכלת אינה מחייבת להלכה על פי דברי חז"ל במס' עדויות פרק ג' משנה ג' שקובעת שני תנאים ולא רק תנאי אחד זה.כלומר, צריך שרוב הפוסקים יתירו,כדי שהם יהיו רוב במניין, אבל הם צריכים להיות גם רוב בחכמה שחכמתם מתקיימת בידי שמים על ידי כך שתפילותיהם מתקיימת לבטל גזרות קשות אם אלו באות לעם ישראל ולעולם[הוכחה לכך מתוך דברי התוספות במס' ברכות נב',א' ד"ה :"ורבי"שם שואלים אודות דתנור של עכנאי :"דאין משגיחין בבת קול דהבת קול היה כנגד הרוב וכבר אמרה תורה אחרי רבים להטות(שמות כג') אבל ב"ה היו רבים אע"פ שמייתי רבי יהושע וכו'"?עכ"ד.אלא שצריך לפרש ע"פ מעשה של תנור של עכנאי שאחרי שיצאה בת קול ואמרה הלכה כרבי יהושע והשרתה מידת הפורענות על העולם ועם ישראל,התפללו חכמי הסנהדרין לבטל הגזרה ובזכות היותם רוב בחכמה הכוללת,תפילתם התקיימה.כי אילו לא היו רוב גם בחכמה שמתקיימת בידי שמים בנוסף להיותם רוב במניין, לא היה מועיל להם תפילתם והפרענות ר"ל הייתה באה והגזרות לא היו מתבטלות-אלא שבזכות חכמתם התקבלו תפילותיהם והתבטלו הגזרות. ובידי כך שנטבטלו הגזרות הייתה זו הוכחה בידי שמים שהלכה כדעת הרוב בחכמה שחכמתם מתקיימת בעיקר בידי שמים.אבל כאשר הרוב המיוחס והמיוחל עומד על דעתו והגזרות אינן מתבטלות-אלא שהקב"ה מוסיף על אפו ועל חכמתו[עי' במדרש תנחומא פר' וארא סי' יז' ע"פ מזמור תהילים פרק קמז',שסגולה לקרואתו יב' פעם ביום אחד],זה הוא בהחלט סימן מן השמים שאין הלכה כמותם ושהם צריכים לחזור בהם מדעתם ולשמוע לדון ולקיים את התיקון הרצוי על-פי דברי התורה וחז"ל[וסוד לדבר זה נרמז ונלמד מתוך דברי חז"ל בספר שמות רבה פר' שמות פרשה יב':"ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד נס התוך נס...למה הדבר דומה לשני לגיונות קשין שהיו נלחמין זה עם זה. לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך ועשה המלך שלום ביניהם ועשו שליחות המלך ביחד. כך אש וברד צהובין זה לזה כיון שהגיע זמן מלחמתה של מצרים, עשה הקדוש ברוך הוא שלום ביניהם והכו במצרים הוי ויהי ברד ואש מתלקחת וכו'...ובילקוט שמעוני(שמות פרק ט' רמז קפו'):"אמר רבי כולהון סלקין כהדין דסלקין בסולמא הפוך לקיים מה שנאמר:"עושה שלום במרומיו". ובספר הזהר פר' ויחי אות טו' בפי' הסולם כתיב:"ורזא לא הביט וגו':"וזה סוד לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל,שמשמע שביעקב לא ראה און,אבל עמל ראה. מה שאין כן בישראל אפילו עמל לא ראה, והוא משום שהדין נחשב בו ג"כ לרחמים כנ"ל בסמוך.ומפרש זה, מתוך, שאנו נדחקים בגלות בין האויבים, והשכינה נסתלקה מן המלך, שהוא ז"א, ונתרחקה ממנו, נעשה זה לסבה, שלבסוף ישרה השכינה בינינו ויגאל אותנו. לפיכך גם הדין שבמדרגת ישראל, נהפך לרחמים, וע"כ אוה"כ, כי לא ראה עמל בישראל,אלא כולו רחמים. אבל במדרגת יעקב אינו כן, וע"כ נמצא בו עמל. ולפיכך ברכו המלאך לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, שיש בו דין ורחמים,דהיינו גלות וגאולה. וכולו רחמים" עכ"ד].. ואנחנו לא נוסיף ולא נגרע מדברי חז"ל כפי שהם נוהגים בזמן הזה.ולכן, זו היא הסיבה האמיתית גם היום מדוע ברוב עם ישראל נמנעים מלקיים את המצוות התלויות בתכלת(ששקולה כנגד כל מצוות התורה כולה וכל המקיימה כאילו מקדם פני השכינה[מס' מנחות מג',ב'])."כי אין בהישג ידם צמר כשר לקיימה".ואילו היה תכלת כשר ל-"חזון איש",בוודאי ובוודאי היה מיד נוהג להזדרז ללבוש תכלת כשר בציצית. אלא שכוונתו של ה-"חזון איש" שאמר "אין לנו תכלת כי התכלת נגנז" כוונתו ש-"אין לנו תכלת כשר לכן לא נלבש תכלת פסול כי לפי דברי חז"ל (במס' בכורות יז',א')אסור להשתמש לתכלת בבצמר כלאי רחלים עם יעלים.וע"פ מה שכתבו חז"ל[מס' הוריות ז',א']:"שאין ב"ד חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת וכו'".כלומר,אם המצווה של התכלת נתבררה רק בחלקה ויש חשש שהציבור יעבור על איסורי כלאים,אסור לבית דין להורות לציבור ללבוש תכלת פסול או שאם קיים ספק האם התכלת המצוי הוא כשר או שהתכלת הזה פסול, אסור לבית דין להורות לציבור ללבוש תכלת. ולכן, תנאי הכרחי להוראת הב"ד לציבור ללבוש תכלת הוא המצאותו של תכלת כשר מצמר רחלים ללא הכלאות עם יעלים-כדי שלא לעבור על איסורי כלאים והונאה במכירה של תכלת לא כשר.ולכן,אסור ללבוש כלל וכלל תכלת בצמר של הכלאות רחלים עם יעלים(לפי שיטתו של החזון איש וגם ע"פ היתר מדרבנ"ן על צמר כלאים כי אין דין צמר כלאים דין תכלת למצווה(שכן,אם הצמר הוא מהכלאות של רחלים עם יעלים או מצמר קשמיר של עיזים,אז קיים חשש לעבור על איסורי כלאים ויש בכך איסור הונאה ממש כמו בקלא אילן)[ועל-זה מביא בספר לולאות תכלת בשם הישועות מלכו מתוך דברי התוספות (יבמות פא',ב':"שחששו למכירת בגדי כלאים לעכו"ם וכו'-כוונת בעלי התוספות אינה מכוונת דווקא לבגדי כלאים מצמר ופשתים אלא ויכולה לרבות בגדי צמר כלאי רחלים עם יעלים שלא ניתן להבדיל מצמר רחלים מדאורייתא, ואז העכו"ם ימכרו את הבגד כלאים הזה לישראל ויגידו לו שזה בגד צמר מדאורייתא.ובדבר זה יש הונאה-כי אין בצמר כלאים דין צמר מדאורייתא לתכלת.מכאן הוכחה שבאירופה לא היה לחכמים בהישג יד צמר כשר מדאורייתא.לכן, הרמ"א אסר[עי' בדברי חמודות ובמעדני יום-טוב על פסקי הרא"ש בהלכות ציצית]), . ויש שהוכיחו ע"פ בעלי התוספות שיש טעם ללבוש תכלת גם מצמר כלאים וזה מותר ועדיף על צמר כלאים לבן-כדי לא לעבור בשוגג על איסורי כלאים וגם כדי לבטל בעמי הארץ את הזנות אחרי הלב והעיניים. ואין צריך במסורת(ע"פ ספר החינוך) עבור תכלת בצמר רחלים וגם לא בצמר כלאים הצבוע מהחילזונות).
2]ובנוגע לתענות פוסקים שבאים לבטל ולעקב מצוות תכלת במניין עשה מדאורייתא(ע"פ האמור בכתבי הרמב"ן בפירושו על שה"ה) ולומדים את דברי ה"חזון איש" שהביא מדרשים בדבריו: "שאין טעם ללבוש תכלת בציצית עד שיבוא "גואל צדק" יש לבחון בדקדוק את דבריהם ולהבין דרך רמז בדיוק למה הם באמת מתכוונים. ויותר חשוב מה פירוש דבריו לעומת כוונותיהם לבוא ולפרש את דבריו. ומה נאמר בשמו שלא ישירות על-ידו...-כדי שדברי התורה לא יוצאו מהקשרם האמיתי.
3]אני לומד מתוך המדרש דבר הפוך למה ששמעתי בעבר: כלומר,במדרש בבראשית רבה פר' וירא פר' מח',סי' ו':[שם מביאים חז"ל מתוך בראשית שם,ד']:"ייקח נא מעט מים"[ישעיה שם,יז'] :"מלך בידיו תחזינה עיניך","וירא אליך ה' וגו'":
4]כלומר,באים חז"ל ללמד מהפסוקים שבזכות הכנסת אורחים של אברהם אבינו ע"ה זכו ישראל להתגלות השכינה[לפי דברי הסולם בספר ויקרא פר' ויקרא האור הגנוז שלובש מראה המלאכים הוא גם של התכלת במקום המזבח-שם מקטירים את איברי הקרבן, הוא אותו תכלת שמביאים בחזון איש כהזוהר של התכלת שנגנז].
5]אולי כוונתם להביא את דברי החזון איש זלה"ה שבדור של ימינו שחסרה מידת החסד הבסיסית להתגלות השכינה-כמו בדורו של אברהם אבינו ע"ה שנהיה "ראויים בזמן הזה ללבוש תכלת בציצית": או שאולי בגלל "שהשכינה נמצאת בגולה,אין טעם ללבוש תכלת"[על-זה כתוב בספר הזוהר פר' חיי שרה אות א'(ע"פ תרגום הסולם):"מהו הטעם,שהים הרעיש על יונה ולא הרעיש עליו הארץ דהיינו הנוקבא הנקראת ארץ, כיון שהיה הולך לחוץ לארץ כדי שלא תשרה עליו השכינה ונמצא שברח מארץ ישראל,שה"ס הנוקבא, א"כ הים למה נאחז בו כשהלך. ולא הארץ שממנה ברח?". ובהמשך[זוהר חי שרה אות ב' באותה פרשה (שם בסולם)::"ומשיב,אלא ודאי, הדבר במקומו היה. ים, למדנו, שהים דומה לרקיע,ורקיע לכסא הכבוד(מס' מנחות מג',ב' בברייתא של רבי מאיר בעל הנס,וכן בילקוט שמעוני בפר' שלח לך תכלת דומה ליום,וים דומה לרקיע)פירוש.כי אומר לעיל(פרשת לך דף ע"ו אות רי"א)שד' רקיעים הם,דהיינו חג"ת נה"י דז"א, ורקיע עליון למעלה מהם, הנקרא מ"י,שהוא ישסו"ת. ורקיע התחתון שלמטה מכולם. שה"ס מלכות דז"א. שממנה נבנית הנוקבא, מקבל ב' האותיות מ"י מרקיע העליון, שנעשים אצלה אותיות ים....משום(שיונה הנביא) היה בורח מפני הים..(.[וזוהר פר' ויצא באות י']:"וזה סוד הים של שלמה העומד על שני עשר בקר כי הנוקבא בעת שמקבלת הארת חכמה נקראת ים(שהיא הנבואה ע"פ האמור בזוהר בפר' חיי שרה אות א' ואות ב')[תכלת דומה ליום(ילקוט שמעוני)],...(שזו היא הנבואה להבדילה מהנבואה של אומות העולם)[ובספר הזוהר פר' ויחי אות ג':"נבואתה דנחתא מאספקלריא דנהרא,דהיינו מטבור(שירושלים נקראת טבורו של עולם ע"פ דברי חכמים) ולמעלה דו"א, מן ת"ת, שנקרא אספקלריא דנהרא,כנ"ל. אמנם יש הפרש גם בין יעקב ומשה, כי יעקב הוא מתפארת,ומשה מפנימיות התפארת שה"ס דעת(עי' באמור ב"אור החיים" פר' תצווה כח' אות א',ד"ה:"לכבוד ולתפארת",כלומר,"לכבוד"בעבור שתשרה הנובאה של משה מתוך לבוש בגדי כהונה בלבן במקדש ו"לתפארת" בעבור שתשרה הנבואה של יעקב אבינו מתוך לבוש בגדי כהונה עם זהב במקדש.והלבוש בכללותו קרוי "לבוש תכלת" או "בגדי כהונה"[עי' ברמב"ן פר' תצווה כח',ב'](כפי שמפרש אור החיים:"לחבה ולשמחה באחיו" שהוא ההיפך הגמור ממניעיו של "מלך הגויים"[עי' שם ברמב"ן])..(שהיא-הנבואה בישראל)..ומבחינת הארת החסדים המלבשת החכמה",לכן התכלת מכפרת על שנאת חינם ע"פ הרמע מפאנו).... דהיינו שהיה(יונה) בורח מפני הנבואה ...וכן השליכוהו אל הים,שזה היה כדי להשיבו אל הנבואה שממנה ברח".מכאן ניתן ללמוד כי קיום הנבואה כרוך בסכנה לאחר שמוצאים כל מיני תירוצים מתירוצים שונים מדוע להמנע ולא לקיים את הנבואה(לבוש התכלת בציצית) מהתורה. וההמנעות מביאה כמו במקרה של יונה הנביא את מידת הפורענות-עד שעם ישראל חוזר בו מסירובו בנימוקי דת אדוקים לא נכונים מקיים את המצווה במלואה. וההמנעות מלקיים המצווה בעוד המצווה נתונה בהישג יד וכאשר אפשר לקיימה כהלכה ולפי דברי חז"ל,אין הסכנה באה על הלובש אלא מתוך המנעותו לקיים המצווה. שנאמר:"שלוחי מצווה אינם ניזוקים".ונראה לי להבין כי יותר נכון לומר במקום:"שהתכלת נגנז ועד שיבוא גואל צדק אין טעם ללבוש אותו בציצית" ש-"רצוי עכשיו ללבוש תכלת לפני שהקב"ה יזרוק אותנו לים כמו יונה הנביא בגלל שיש כאלה המפרשים ההיפך את דברי חז"ל כהווייתם".ואין לפרש הדברים כדברי ר' יהודה[זוהר וישלח אות לח' בפי' הסולם]:"א"ר יהודה ח"ו וכו':"אר"י, חס ושלום: שבלעם היה יודע משהו בקדושה שלמעלה, וחלק על הנ"ל שאמר שבלעם היה יודע שכשפיו נמשכים ממלכות דקדושה וכו'. כי הקב"ה לא רצה בשום עם ולשון שישתמשו בכבודו אלא הבנים הקדושים שלו בלבדם. דהיינו ישראל שנקראים בנים לה'. ואמר והתקדשתם והייתם קדושים, שפירושו, שאותם שהם קדושים ישתמשו בקדושה, ורק ישראל הם קדושים, שכתוב, כי עם קדוש אתה, אתה קדוש, ולא עם אחר". ורק עם קדוש ראוי ללבוש תכלת. וממשיך רבי שמעון בר יוחאי ע"ה[זוהר וישלח אות לט' בפי' הסולם]:"מאן דאינון מסאבין וכו': אותם שהם טמאים, טומאה נועדה להם להטמא, עליהם כתוב, טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, דהיינו מחוץ לקדושה, והטמא קורא אל הטמא, שכתוב, וטמא טמא יקרא, שפירושו, מי שהוא טמא קורא לטמא, כל דבר הולך אל מינו"...אלא הדברים הם כדברי ר' יצחק[זוהר וישלח אות מא בפי' הסולם]:"...הוא להוכיח לו, כי הכל הולך אחר הכוונה, ואינו נחשב לו לעבירה. שקרא עצמו(יעקב אבינו) בשם של טמא, אף כאן, לא נתכוון אלא לבזיון. ואינו נחשב לו לעבירה, מה שנראה מהדברים שהיה מתפאר מחיבורו עם איש טמא. כמו שהקשה ר' יצחק".
6]וגם נשיב להם[ע"פ דברי הסולם על פר' וירא-שם מביא שאברהם ראה שלשה מלאכים כנגד החסד של אברהם אבינו, הגבורה של יצחק אבינו, והתפארת של יעקב אבינו בעקבות המילה] מתוך ספר בראשית רבה פר' מח',סי',ד':"ר' יצחק פתח [שמות כ',כד']:"מזבח אדמה תעשה לי וגו' אבוא אליך וברכתיך,אמר ר' יצחק מה אם זה שבנה מזבח לשמי,הריני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי, על אחת כמה וכמה"- "וירא אליו ה' וגו'".
7] וכן, בראשית רבה פר' חמ',ה':"ר' לוי פתח:(ויקרא ט',ד')"שור ואיל לשלמים וגו' כי היום ה' נראה אליכם, אמר:"מה אם זה שהקריב שור ואיל לשמי הריני נגלה עליו, ומברכו,אברהם שמל עצמו לשמי על אחת כמה וכמה"_"וירא אליו ה' וגו'". ובספר אור החיים פר' חקת יט',אות ב':"ובזה מצאתי נחת רוח למה כשצוה ה' פסח במצרים הקפיד ה' על ב' דברים הא' דין ערל וצוה למול כאומרם ז"ל[שמו"ר פי"ז] בפסוק ואעבור עליך וגו' דם פסח ודם מילה, והב' על דין בן נכר שאמרו ז"ל[שם פט"ז] בפסוק משכו וקחו לכם וגו' משכו ידיכם מעבודה זרה שבזה יצאו מכלל בן נכר, ועל דין ג' שהוא הטמאה לא מצינו שהקפיד ה'".....וכתבו הרמב"ם בפרק ו' מהלכות פסח וזה לשונו גר שנתגיר ביום י"ד ומל וטבל אין שוחטין עליו את הפסח גזרה דלשנה הבאה יהיה טמא מת ויטבול לערב ויאמר אשתקד מי לא טבלתי וכו'".[כלומר,(כותב אור החיים):"עם כל זה היה ה' יכול לצוות קדם שיזהרו מטמאת מת ולעשות משה אפר פרה ואין מעצור לה' לעשות רצונו יתברך",(אבל)"ישראל לא היו טמאי מת הגם שנגעו והאהילו על המת כי עדיין לא קבלו התורה ודנו בהם אז דין גר שנתגייר ביום י"ד ששוחטין עליו ואין חוששין לטמאה שנטמא קדם שנתגייר"עכ"ד. ולכן,אפילו שלאחר שחרב בית המקדש נגנזה "טהרתה של רקיע",והתכלת נגנז שום שהצבור נטמא בטומאת המת,עדיין זוכים גרי הצדק בציבור להתגלות השכינה כמו אברהם אבינו עליו השלום.
8]לסיכום: גם בזמן הזה שהתכלת נגנז,ראויים כל ישראל ללבוש תכלת כשר למצוות ציצית-כדי לבטל את "הזנות אחרי הלב והעיניים"-בזכות מצוות המילה של אברהם אבינו ע"ה'.
9] ואולי הם יטענו שכוונת האר"י ז"ל[מפי הספרי] שנגנז התכלת בגלל טומאת המת[עכו"ם ע"פ פר' חקת במדבר רבה] ושעד שיבנה בית המקדש לא יועיל לבוש התכלת לחדש את הנבואה.
10]ונשיב להם כי לא רק שאין כך ההלכה,אלא שזה גם לא נכון עבור גרי הצדק שמלו ואחר-כך טבלו,שכן דין גר כדין וולד שבזכות המילה יש להם הנבואה כמו כאן במקרה הנדון מתוך דברי חז"ל במדרש בראשית רבה פר' וארא[ע"פ פי' הסולם מתוך ספר הזוהר] של אברהם אבינו עה' עד שהם נטמאים[עי' במס' פסחים]. וכשם שבונים מקווה טהרה אפילו עבור אשה אחת בשכונה שתטהר מנידתה,כך מצווה על כל הצבור להשתתף ולהטיל פתיל תכלת בציצית כדי לזכות גר צדק אחד שמל לצורך גיור [מס' קידושין-ע"פ ציווי בית הדיןׁ(ועי' בספר לולאות תכלת פרק ג' הישועות מלכו סי' א' שם:"לכן מסרו נפשם לקיים גם מצות תכלת כי בלעדו גם הלבן אינו מועיל, ועיין בכריתות דף ט' בדרשת רב אחאי בר יעקב,ובתוס' קידושין ס"ב ע"ב בד"ה גו', ובחי' רמב"ן יבמות דף ע"ב,וכו'...אמנם בדורות האחרונים שהוקבע להלכה דתכלת ולבן אין מעכבין זא"ז ולדורותם הנאמר בציצית לא נאמר אלא על הלבן סמכו כיון שיש חשש סכנה בתכלת עיין בסםרי פר' ברכה ע"כ לא קיימו אלא לבן בלבד וכו').] ולאחר מכן שיטיל תכלת בצבור כמו הרוב כדי שתתקים הנבואה בישראל.כי בכל מקרה הפתיל תכלת הוא מחילזון הבא מהים והצמר המצופה בצבע דינו ככלי מהים ואינו מקבל טומאה.לכן, לא יגרע התכלת בטומאת הבגד וגם יועיל לבטל את הזנות אחרי הלב והעינים גם עבור כל טמאי המתים בצבור כציווי התורה.ולא יחששו מלדון ולהתדיין בדיני נפשות בצבור עד אשר תשב הסנהדרין בלשכת הסנהדרין-כי כל מי שבא לדון ולהתדיין בדיני נפשות בציבור קיים החשש והספק האם התכלת שהוא לובש הינו תכלת כשר עד שיכריע הדבר הבית-דין[מס' שבועות לו',א']. לכן, לא דנים ומתדיינים איתו ולא חוששים.ומכל מקום הגר צדק שטובל יוצא ידי חובת הראיה את התכלת אצל אנשי הבית-דין שלובשים הפתיל תכלת ממש בזמן שלאחר הטבילה(כיוון שהבן איש חי בהלכות ציצית פר' נח אות יז' אומר ש"מדמה את מראה התכלת בחוט הלבן בציצית ויוצא ידי חובת ציצית כי המראה מעולם לא נגנז]. ובכך נראה מראה השכינה של תפארת זוהר התכלת ומתקיימת הברכה עליו ועל כל עם ישראל אכי"ר,ותפילתו מתקיימת-בדומה לעולה לתורה שמברך ובעל הקריאה קורא עבורו כשליח(גם אם השליח בעל הקורא הוא טמא והעולה הוא טהור).וצריך לחלק את השאלה אודות גניזת התכלת שאינו מעקב את הלבן במניין שתי מצוות הטמונות בציצית[ברכות ט',ב',תוספות ע"פ מס' מנחות],שנפסק להלכה כי התכלת אינו מעקב את הלבן והלבן אינו מעקב את התכלת.לבין החשש של האר"י ז"ל[כמובא בשו"ת ישועות מלכו] שהביא את דברי חז"ל מהספרי שאין בתכלת חיוב כדי לא להכנס לסכנה. כי בזמן הברית מילה[של גר הצדק] עלולים להכנס לסכנה גם בזמן הזה[כמעשה עם הגר צדק והמהר"ל מפראג]. ולכן, אם כבר נמצאים בסכנה,עדיף ללבוש תכלת כנדון במאמר כאן-כדי שתשרה השכינה והברכה על הגר צדק ותפילותיו תתקבלנה ללא דיחוי.
11] וכך נהג מורי אבי מר קלמן רוזן נהג בברית מילה של בני שקד מנחם בן אסתר ולבש טלית עם ציצית עם פתיל תכלת..
אורן אהרן רוזן
אודות גניזת התכלת בזמן הזה:
1]אכן חז"ל כתבו :"והיום אין לנו תכלת שהתכלת נגנז,שנאמר :אור זרוע לצדיק וכו'".מבחינת ההלכה התכלת האמור בתורה הוא בצמר ע"פ לשון חכמים משום שע"פ האמור במס' יבמות ניתן לצבוע תכלת כשר אך ורק מצמר[ירושלמי כלאים ט',א' שמביא כי דין צמר כשר אך ורק מרחלים ואיילים(ע"פ סימנים במס' קנים פרק ג',משנה ו',רש"י בשה"ש ד"ה:"שיניך כרחלים",וכן מס' בכורות מד',א':ד"ה רחל עם ב קרניים,ומתוך ספר דניאל ח',ח' שמביא דימוי על אייל עם ד' קרנים שאינו מעקב להקרבת עולה על המזבח ע"פ דברי חז"ל במשנה במס' בכורות] וסתם כל צמר מהכלאות או ספק הכלאות בין יעלים לרחלים בעדרי צאן בלי לידה טבעית של איילים עם ד' קרנים הוא פסול(לפי דברי רב פפא במס' בכורות יז',א') ודינו כפשתן(עי' במס' נידה סא',ב' ברש"י) משום שצמר הכלאות עלול להיות בעל תכונות סיבים כמו צמר עיזים והוא אינו נצבע באופן טוב ואחיד בדם חילזון,ומביא הירושלמי על מס' כלאים ט',א') מתוך הפסוק בספר יחזקאל מד' אודות הכהנים שהולכים לבושים בבגדי פשתן לבנים(בלי כלאים ע"פ האמור בחז"ל במס' בכורות יז',א',וע"פ דבריהם במס' בבא קמא עז',ב'-עח',א'[שם] ברש"י ד"ה:"פרט לכלאים:"רש"י:ד"ה"דפסיל לקרבן"...רש"י: ד"ה:"מדסיפא למעט-"או דסיפא דקרא כבש או עז והוי למעוט שהרי כלאים באים מהם וכו'" עכ"ד:ודבר זה ידוע במשניות עי' במס' כלאים פרק א',משנה ו':ד"ה:"היעלים והרחלים...כלאים זה בזה", ודינו ככוי ע"פ במס' ביכורים פרק ב' משנה ח' עד משנה יא'(ומביא הרמב"ם בהלכות כלאים שיש הכלאות בין יעלים לרחלים ופוסק בהלכות ציצית פרק שני(רחל בת עז[צמרו שהוא מן הכלאים] פסול לתכלת.ומבחינה ביולוגית אפשר לעשות הכלאה בין יעל שהוא עז בר שדינו חיה טהורהלפי מסכת חולין עם עז מתורבטת שהיא בהמה דקה טהורה.והוולד שהוא כווי בן כלאים קרוי עז בלי קרניים ואפשר לעשות הכלאה עם המשך דורות לרחלים רגילות ודין הצאצאים ככוי ע"פ מס' ביכורים. וצמרם פסול לתכלת. לפיכך כותב הרמב"ם שרחל בת עז [צמרו] פסול לתכלת-משום שאסור להקדיש תכלת כזה למקדש.וכן,עי' בחזון איש הלכות בכור בהמה טהורה סימן קצ סק' ה':"נראה דבכ"מ דפסלינן נדמה פסלינן כלאים דהא כלאים חשיב נדמה וגרוע מדומה וכדאמר לעיל י"ב א' ב"ק ע"ח א' וא"כ רחל שאביה עז למ"ד אין חוששין לזרע אב ומותר להרביע עליה מינא דאמה בנה פטור מן הבכורה ואין לוקין על צמרו משום כלאים כמו רחל בת רחל בת עז בת רחל, ופסול להקרבה, ואצ"ל כלאים עצמן, ובמ"ב סי' ט' בבה"ל ד"ה רחלים, כתב כן בשם הפמ"ג דכלאים צמרו פסול לציצית ותמה עליו ולהאמור נתפרש טעמו".)( לפיכך לפי עניות דעתי גם בשחיטה של כלאי צאן צריך כיסוי הדם-כי לפי מסכת ביכורים פרק שני אסור לקנות כוי בכספים של מעשר שני בירושלים לצורך קרבן שלמים-כיוון שכמו בחיה ובעופות מכסים את הדם של הכוי-דם שלא יזרקו את דמו על גבי המזבח באיסור).ועוד ברמב"ם בהלכות כלאים פרק ט',הלכה יא' כותב כי פסולי מוקדשין שעוברים הרביה עם מינם דינם ככלאים ע"פ הקבלה,למרות שמבחינה ביולוגית הם מין זהה. והראב"ד חולק עליו, וכן, בהלכות ציצית בפרק השני אינו מביא הרמב"ם איסור זה לצורך קיום מצוות ציצית עם תכלת-רק חוזר על איסור של הכלאה של מין שאינו במינו של רחל בת עז פסול לתכלת. וכן, במס' בכורות יז',א' לא מוסיפים הלכה לדבריהם בחז"ל ורק מחייבים איסור הכלאה בין רחל לעז. והמשנה למלך מביא כי האיסור בכלאים בבהמות פסולי מוקדשין הוא איסור במעילה. וכל העובר עליו מתחייב במלקות מדרבנ"ן. לפיכך ניתן לחלק האיסור בהכלאות עיזים ורחלים ביעלים בעיקר בענייני הקניין הרוחני שלהם והחשש בהשתייכות הממונות וזכויות היוצרין לעכו"ם,לבין האיסור של הכלאות מדרבנ"ן ע"פ הקבלה של מעילה בפסולי מוקדשין. למעשה ע"פ הלכות ביכורים פרק הלכה ג' ברמב"ם יש איסור בגיזת צמר עבור בגדי חולין לכהנים[עי' בהלכות ביכורים פרק י',הלכה א'],אבל נראה נראה לי שאם גוזזים פסולי מוקדשין לצורך תכלת-הרי אין בזה איסור למרות שבלבן כן יש בזה איסור מעילה[על-פי הלכות ביכורים פרק י', משנה ג'] על-פי החיוב לבטל הזנות אחרי הלב והעיניים לפי הכלל המובא בחז"ל במס' חולין מז',ב' ד"ה נתן הבבלי בר"ן ברש"י וברי"ף-שפיקוח נפש אינו דוחה עניינים של גילוי עריות כמו ביטול הזנות אחרי הלב והעיניים.ועל-כן במשנה במס' קינים פרק ג' משנה ו'[עבור קרבן חטאת] "יש אומרים שבצמרו צובעים תכלת",[שם] כוונת המחלוקת בחז"ל להדגיש שאם מצוים רחלים אחרות שאינן מאיסור כלאי פסולי מוקדשין,לא יקחו לכתחילה צמר מהן לתכלת ויקריבו אותן אחר-כך לצורך קרבן חטאת-אלא יקחו מן ההקדש בלי מעילה לצורך קרבן חטאת. אבל, במקרה ואין במצוי רחלים כאלה, יש הייתר מחז"ל ע"פ מס' חולין,מז',ב' ד"ה נתן הבבלי בר"ן, ברש"י וברי"ף לגזוז את הצמר של רחלים פסולי מקודשין מבלי לעבור על אסורי מעילה ומבלי להתחייב במלקות ובהייתר-כדי לבטל את הזנות אחרי הלב והעיניים-כדי שלאחר הגזיזה הרחילם שעברו גזיזה כעט הן חולין ומותר להקדיש אותם לזבחים. ומכאן לעניין חידוש עבודת הקרבנות בזמן הזה[בלי הוראת השעה של נביא]:אם נמצא בהפקר במקום שנתייעשו ממנו בעליו[עי' בפרקי דאבות דרבי נתן ד"ה:"פר של אדם הראשון" בפי בניין יהושע]אייל של ששת ימי בראשית עם ארבע קרניים,מותר לזכות בו מן ההפקר,כאשר הוא ספק כלאים של פסולי מוקדשין מדרבנ"ן[עי' ברמב"ם הלכות כלאים פ"ט הלכה יא']ומותר לגזוז הצמר בהייתר מוחלט[ראה לע"יל],אבל לא לצורך לבן.ולאחר הגיזה שאינה מחוייבת באיסור מעילה הופכת את האייל לדין של ספיק ספיקא מדרבנ,ן[ע,פ האמור בחז,ל במס' קינים ג',ו':"יש אומרים שבצמרו צובעין תכלת.וע,פ המחלוקת בחז"ל.והרי בספר שב שמעתתא :"ספיק ספיקא מדרבנ"ן שריא"-דבר המאפשר להקדיש הבהמה וצאצאיו עבור קרבנות[ובלי הוראת נביא].(ובהלכות ציצית פרק שני במשנה התורה לרמב"ם מביא:"רחל בת עז פסול לתכלת.וכן,מביאים רש"י, והרד"ק, כמו באבן עזרא- בפר' תרומה כה',וכן ברמב"ם במס' כלאים שיש גם הכלאות בין יעלים לרחלים שדין הגיזה אינו צמר מדאורייתא ופסול לתכלת. וקובעים הראשונים ע"פ חז"ל גם מתוך מס' יבמות, כי דין התכלת הכשר בצמר מכבש של ששת ימי בראשית(עי' (שם)בלשון פסקי הרא"ש)],[וכן,עי' במעדני יום טוב ובדברי חמודות על פסקי הרא"ש סי' ג'(מס' בכורות יז',א' ד"ה:"הכל מודים") שתכלת בלשון חכמים(חז"ל) הוא הצמר(ע"פ דין בירושלמי במס' כלאים ט',א',וכן בפסקי הרא"ש במס' נידה בפרק התשיעי(שגם-כן מביא שם את דברי הרב העלר זצל"ל במעדני יום טוב ובדברי חמודות:ד"ה:"איילים צמר")].
לסיכום דברי הלכה על-פי חז"ל דין התכלת האמור בתורה הוא בצמר לפי חכמים ולא הצבע מהחילזונות(שהוא מדרבנ"ן), וניתן(ע"פ דברי הרא"ש(עי' בספר "שקדי כסף") לצבוע בכל הגוונים אלא שלא נוהגים בציצית אלא הצבע הכחול כדי לא לעבור על איסורי כלאים מחוץ למקדש.לפיכך כל הדינים הקשורים לתכלת כשר במצוות ציצית מדאורייתא על-פי חז"ל נובעים מעיקרם קודם כל ולפני הכל בהשגת צמר רחלים ללא הכלאות בנוסף לצורך הכרחי מתוך דברי חז"ל לצבוע אותם מחילזונות[מס' מנחות מד',א']. וחיוב צביעת הצמר רחלים דווקא מחילזונות נובע בגלל שקיום תנאי של חז"ל זה בצביעתו של הצמר מאפשר ללובש לקיים מצוות עשה אחרת מדאורייתא שנחשבת למצווה נוספת במניין תרי"ג מצוות והיא:"לא לתור אחרי הלב והעיניים" ולא לזנות אחרי הלב והעיניים.עובדה מציאותית היא שבארץ ישראל בזמן הזה אין גידולים חקלאיים של רחלים מיוחסות עם הסימנים מחז"ל להעדר הכלאות עבור צמר כשר מדאורייתא שיאפשרו לציבור בעם ישראל ללבוש תכלת מצמר כשר-חוץ מכמה בהמות דקות בגני חיות ופינות החי.לפיכך,דין הוא מהגמרא[מס' הוריות ג',ב']:"מתיב רב משרשיא סמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי ר"א בר' צדוק שהיו אומרים"אין גוזרין גזירה על הצבור אלא א"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה וכו'".(לכן,יותר הגיוני להביא ראיה בשם החזון איש זצ"ל בגלל סיבה זו שנמנעים מלקיים המצווה מאשר לבטל המצווה מדאורייתא החשובה הזו על-פי מדרשי אגדה עם פירושים שגויים שמפחיתים בהרבה מחכמתם וממניינם של חז"ל וממשיכי דרכם האמיתיים במשך כל הדורות של הגלות:הטענה של אלו הקובעים כי רוב פוסקי ההלכה בדורם פסקו שלא ללבוש תכלת אינה מחייבת להלכה על פי דברי חז"ל במס' עדויות פרק ג' משנה ג' שקובעת שני תנאים ולא רק תנאי אחד זה.כלומר, צריך שרוב הפוסקים יתירו,כדי שהם יהיו רוב במניין, אבל הם צריכים להיות גם רוב בחכמה שחכמתם מתקיימת בידי שמים על ידי כך שתפילותיהם מתקיימת לבטל גזרות קשות אם אלו באות לעם ישראל ולעולם[הוכחה לכך מתוך דברי התוספות במס' ברכות נב',א' ד"ה :"ורבי"שם שואלים אודות דתנור של עכנאי :"דאין משגיחין בבת קול דהבת קול היה כנגד הרוב וכבר אמרה תורה אחרי רבים להטות(שמות כג') אבל ב"ה היו רבים אע"פ שמייתי רבי יהושע וכו'"?עכ"ד.אלא שצריך לפרש ע"פ מעשה של תנור של עכנאי שאחרי שיצאה בת קול ואמרה הלכה כרבי יהושע והשרתה מידת הפורענות על העולם ועם ישראל,התפללו חכמי הסנהדרין לבטל הגזרה ובזכות היותם רוב בחכמה הכוללת,תפילתם התקיימה.כי אילו לא היו רוב גם בחכמה שמתקיימת בידי שמים בנוסף להיותם רוב במניין, לא היה מועיל להם תפילתם והפרענות ר"ל הייתה באה והגזרות לא היו מתבטלות-אלא שבזכות חכמתם התקבלו תפילותיהם והתבטלו הגזרות. ובידי כך שנטבטלו הגזרות הייתה זו הוכחה בידי שמים שהלכה כדעת הרוב בחכמה שחכמתם מתקיימת בעיקר בידי שמים.אבל כאשר הרוב המיוחס והמיוחל עומד על דעתו והגזרות אינן מתבטלות-אלא שהקב"ה מוסיף על אפו ועל חכמתו[עי' במדרש תנחומא פר' וארא סי' יז' ע"פ מזמור תהילים פרק קמז',שסגולה לקרואתו יב' פעם ביום אחד],זה הוא בהחלט סימן מן השמים שאין הלכה כמותם ושהם צריכים לחזור בהם מדעתם ולשמוע לדון ולקיים את התיקון הרצוי על-פי דברי התורה וחז"ל[וסוד לדבר זה נרמז ונלמד מתוך דברי חז"ל בספר שמות רבה פר' שמות פרשה יב':"ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד נס התוך נס...למה הדבר דומה לשני לגיונות קשין שהיו נלחמין זה עם זה. לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך ועשה המלך שלום ביניהם ועשו שליחות המלך ביחד. כך אש וברד צהובין זה לזה כיון שהגיע זמן מלחמתה של מצרים, עשה הקדוש ברוך הוא שלום ביניהם והכו במצרים הוי ויהי ברד ואש מתלקחת וכו'...ובילקוט שמעוני(שמות פרק ט' רמז קפו'):"אמר רבי כולהון סלקין כהדין דסלקין בסולמא הפוך לקיים מה שנאמר:"עושה שלום במרומיו". ובספר הזהר פר' ויחי אות טו' בפי' הסולם כתיב:"ורזא לא הביט וגו':"וזה סוד לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל,שמשמע שביעקב לא ראה און,אבל עמל ראה. מה שאין כן בישראל אפילו עמל לא ראה, והוא משום שהדין נחשב בו ג"כ לרחמים כנ"ל בסמוך.ומפרש זה, מתוך, שאנו נדחקים בגלות בין האויבים, והשכינה נסתלקה מן המלך, שהוא ז"א, ונתרחקה ממנו, נעשה זה לסבה, שלבסוף ישרה השכינה בינינו ויגאל אותנו. לפיכך גם הדין שבמדרגת ישראל, נהפך לרחמים, וע"כ אוה"כ, כי לא ראה עמל בישראל,אלא כולו רחמים. אבל במדרגת יעקב אינו כן, וע"כ נמצא בו עמל. ולפיכך ברכו המלאך לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, שיש בו דין ורחמים,דהיינו גלות וגאולה. וכולו רחמים" עכ"ד].. ואנחנו לא נוסיף ולא נגרע מדברי חז"ל כפי שהם נוהגים בזמן הזה.ולכן, זו היא הסיבה האמיתית גם היום מדוע ברוב עם ישראל נמנעים מלקיים את המצוות התלויות בתכלת(ששקולה כנגד כל מצוות התורה כולה וכל המקיימה כאילו מקדם פני השכינה[מס' מנחות מג',ב'])."כי אין בהישג ידם צמר כשר לקיימה".ואילו היה תכלת כשר ל-"חזון איש",בוודאי ובוודאי היה מיד נוהג להזדרז ללבוש תכלת כשר בציצית. אלא שכוונתו של ה-"חזון איש" שאמר "אין לנו תכלת כי התכלת נגנז" כוונתו ש-"אין לנו תכלת כשר לכן לא נלבש תכלת פסול כי לפי דברי חז"ל (במס' בכורות יז',א')אסור להשתמש לתכלת בבצמר כלאי רחלים עם יעלים.וע"פ מה שכתבו חז"ל[מס' הוריות ז',א']:"שאין ב"ד חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת וכו'".כלומר,אם המצווה של התכלת נתבררה רק בחלקה ויש חשש שהציבור יעבור על איסורי כלאים,אסור לבית דין להורות לציבור ללבוש תכלת פסול או שאם קיים ספק האם התכלת המצוי הוא כשר או שהתכלת הזה פסול, אסור לבית דין להורות לציבור ללבוש תכלת. ולכן, תנאי הכרחי להוראת הב"ד לציבור ללבוש תכלת הוא המצאותו של תכלת כשר מצמר רחלים ללא הכלאות עם יעלים-כדי שלא לעבור על איסורי כלאים והונאה במכירה של תכלת לא כשר.ולכן,אסור ללבוש כלל וכלל תכלת בצמר של הכלאות רחלים עם יעלים(לפי שיטתו של החזון איש וגם ע"פ היתר מדרבנ"ן על צמר כלאים כי אין דין צמר כלאים דין תכלת למצווה(שכן,אם הצמר הוא מהכלאות של רחלים עם יעלים או מצמר קשמיר של עיזים,אז קיים חשש לעבור על איסורי כלאים ויש בכך איסור הונאה ממש כמו בקלא אילן)[ועל-זה מביא בספר לולאות תכלת בשם הישועות מלכו מתוך דברי התוספות (יבמות פא',ב':"שחששו למכירת בגדי כלאים לעכו"ם וכו'-כוונת בעלי התוספות אינה מכוונת דווקא לבגדי כלאים מצמר ופשתים אלא ויכולה לרבות בגדי צמר כלאי רחלים עם יעלים שלא ניתן להבדיל מצמר רחלים מדאורייתא, ואז העכו"ם ימכרו את הבגד כלאים הזה לישראל ויגידו לו שזה בגד צמר מדאורייתא.ובדבר זה יש הונאה-כי אין בצמר כלאים דין צמר מדאורייתא לתכלת.מכאן הוכחה שבאירופה לא היה לחכמים בהישג יד צמר כשר מדאורייתא.לכן, הרמ"א אסר[עי' בדברי חמודות ובמעדני יום-טוב על פסקי הרא"ש בהלכות ציצית]), . ויש שהוכיחו ע"פ בעלי התוספות שיש טעם ללבוש תכלת גם מצמר כלאים וזה מותר ועדיף על צמר כלאים לבן-כדי לא לעבור בשוגג על איסורי כלאים וגם כדי לבטל בעמי הארץ את הזנות אחרי הלב והעיניים. ואין צריך במסורת(ע"פ ספר החינוך) עבור תכלת בצמר רחלים וגם לא בצמר כלאים הצבוע מהחילזונות).
2]ובנוגע לתענות פוסקים שבאים לבטל ולעקב מצוות תכלת במניין עשה מדאורייתא(ע"פ האמור בכתבי הרמב"ן בפירושו על שה"ה) ולומדים את דברי ה"חזון איש" שהביא מדרשים בדבריו: "שאין טעם ללבוש תכלת בציצית עד שיבוא "גואל צדק" יש לבחון בדקדוק את דבריהם ולהבין דרך רמז בדיוק למה הם באמת מתכוונים. ויותר חשוב מה פירוש דבריו לעומת כוונותיהם לבוא ולפרש את דבריו. ומה נאמר בשמו שלא ישירות על-ידו...-כדי שדברי התורה לא יוצאו מהקשרם האמיתי.
3]אני לומד מתוך המדרש דבר הפוך למה ששמעתי בעבר: כלומר,במדרש בבראשית רבה פר' וירא פר' מח',סי' ו':[שם מביאים חז"ל מתוך בראשית שם,ד']:"ייקח נא מעט מים"[ישעיה שם,יז'] :"מלך בידיו תחזינה עיניך","וירא אליך ה' וגו'":
4]כלומר,באים חז"ל ללמד מהפסוקים שבזכות הכנסת אורחים של אברהם אבינו ע"ה זכו ישראל להתגלות השכינה[לפי דברי הסולם בספר ויקרא פר' ויקרא האור הגנוז שלובש מראה המלאכים הוא גם של התכלת במקום המזבח-שם מקטירים את איברי הקרבן, הוא אותו תכלת שמביאים בחזון איש כהזוהר של התכלת שנגנז].
5]אולי כוונתם להביא את דברי החזון איש זלה"ה שבדור של ימינו שחסרה מידת החסד הבסיסית להתגלות השכינה-כמו בדורו של אברהם אבינו ע"ה שנהיה "ראויים בזמן הזה ללבוש תכלת בציצית": או שאולי בגלל "שהשכינה נמצאת בגולה,אין טעם ללבוש תכלת"[על-זה כתוב בספר הזוהר פר' חיי שרה אות א'(ע"פ תרגום הסולם):"מהו הטעם,שהים הרעיש על יונה ולא הרעיש עליו הארץ דהיינו הנוקבא הנקראת ארץ, כיון שהיה הולך לחוץ לארץ כדי שלא תשרה עליו השכינה ונמצא שברח מארץ ישראל,שה"ס הנוקבא, א"כ הים למה נאחז בו כשהלך. ולא הארץ שממנה ברח?". ובהמשך[זוהר חי שרה אות ב' באותה פרשה (שם בסולם)::"ומשיב,אלא ודאי, הדבר במקומו היה. ים, למדנו, שהים דומה לרקיע,ורקיע לכסא הכבוד(מס' מנחות מג',ב' בברייתא של רבי מאיר בעל הנס,וכן בילקוט שמעוני בפר' שלח לך תכלת דומה ליום,וים דומה לרקיע)פירוש.כי אומר לעיל(פרשת לך דף ע"ו אות רי"א)שד' רקיעים הם,דהיינו חג"ת נה"י דז"א, ורקיע עליון למעלה מהם, הנקרא מ"י,שהוא ישסו"ת. ורקיע התחתון שלמטה מכולם. שה"ס מלכות דז"א. שממנה נבנית הנוקבא, מקבל ב' האותיות מ"י מרקיע העליון, שנעשים אצלה אותיות ים....משום(שיונה הנביא) היה בורח מפני הים..(.[וזוהר פר' ויצא באות י']:"וזה סוד הים של שלמה העומד על שני עשר בקר כי הנוקבא בעת שמקבלת הארת חכמה נקראת ים(שהיא הנבואה ע"פ האמור בזוהר בפר' חיי שרה אות א' ואות ב')[תכלת דומה ליום(ילקוט שמעוני)],...(שזו היא הנבואה להבדילה מהנבואה של אומות העולם)[ובספר הזוהר פר' ויחי אות ג':"נבואתה דנחתא מאספקלריא דנהרא,דהיינו מטבור(שירושלים נקראת טבורו של עולם ע"פ דברי חכמים) ולמעלה דו"א, מן ת"ת, שנקרא אספקלריא דנהרא,כנ"ל. אמנם יש הפרש גם בין יעקב ומשה, כי יעקב הוא מתפארת,ומשה מפנימיות התפארת שה"ס דעת(עי' באמור ב"אור החיים" פר' תצווה כח' אות א',ד"ה:"לכבוד ולתפארת",כלומר,"לכבוד"בעבור שתשרה הנובאה של משה מתוך לבוש בגדי כהונה בלבן במקדש ו"לתפארת" בעבור שתשרה הנבואה של יעקב אבינו מתוך לבוש בגדי כהונה עם זהב במקדש.והלבוש בכללותו קרוי "לבוש תכלת" או "בגדי כהונה"[עי' ברמב"ן פר' תצווה כח',ב'](כפי שמפרש אור החיים:"לחבה ולשמחה באחיו" שהוא ההיפך הגמור ממניעיו של "מלך הגויים"[עי' שם ברמב"ן])..(שהיא-הנבואה בישראל)..ומבחינת הארת החסדים המלבשת החכמה",לכן התכלת מכפרת על שנאת חינם ע"פ הרמע מפאנו).... דהיינו שהיה(יונה) בורח מפני הנבואה ...וכן השליכוהו אל הים,שזה היה כדי להשיבו אל הנבואה שממנה ברח".מכאן ניתן ללמוד כי קיום הנבואה כרוך בסכנה לאחר שמוצאים כל מיני תירוצים מתירוצים שונים מדוע להמנע ולא לקיים את הנבואה(לבוש התכלת בציצית) מהתורה. וההמנעות מביאה כמו במקרה של יונה הנביא את מידת הפורענות-עד שעם ישראל חוזר בו מסירובו בנימוקי דת אדוקים לא נכונים מקיים את המצווה במלואה. וההמנעות מלקיים המצווה בעוד המצווה נתונה בהישג יד וכאשר אפשר לקיימה כהלכה ולפי דברי חז"ל,אין הסכנה באה על הלובש אלא מתוך המנעותו לקיים המצווה. שנאמר:"שלוחי מצווה אינם ניזוקים".ונראה לי להבין כי יותר נכון לומר במקום:"שהתכלת נגנז ועד שיבוא גואל צדק אין טעם ללבוש אותו בציצית" ש-"רצוי עכשיו ללבוש תכלת לפני שהקב"ה יזרוק אותנו לים כמו יונה הנביא בגלל שיש כאלה המפרשים ההיפך את דברי חז"ל כהווייתם".ואין לפרש הדברים כדברי ר' יהודה[זוהר וישלח אות לח' בפי' הסולם]:"א"ר יהודה ח"ו וכו':"אר"י, חס ושלום: שבלעם היה יודע משהו בקדושה שלמעלה, וחלק על הנ"ל שאמר שבלעם היה יודע שכשפיו נמשכים ממלכות דקדושה וכו'. כי הקב"ה לא רצה בשום עם ולשון שישתמשו בכבודו אלא הבנים הקדושים שלו בלבדם. דהיינו ישראל שנקראים בנים לה'. ואמר והתקדשתם והייתם קדושים, שפירושו, שאותם שהם קדושים ישתמשו בקדושה, ורק ישראל הם קדושים, שכתוב, כי עם קדוש אתה, אתה קדוש, ולא עם אחר". ורק עם קדוש ראוי ללבוש תכלת. וממשיך רבי שמעון בר יוחאי ע"ה[זוהר וישלח אות לט' בפי' הסולם]:"מאן דאינון מסאבין וכו': אותם שהם טמאים, טומאה נועדה להם להטמא, עליהם כתוב, טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, דהיינו מחוץ לקדושה, והטמא קורא אל הטמא, שכתוב, וטמא טמא יקרא, שפירושו, מי שהוא טמא קורא לטמא, כל דבר הולך אל מינו"...אלא הדברים הם כדברי ר' יצחק[זוהר וישלח אות מא בפי' הסולם]:"...הוא להוכיח לו, כי הכל הולך אחר הכוונה, ואינו נחשב לו לעבירה. שקרא עצמו(יעקב אבינו) בשם של טמא, אף כאן, לא נתכוון אלא לבזיון. ואינו נחשב לו לעבירה, מה שנראה מהדברים שהיה מתפאר מחיבורו עם איש טמא. כמו שהקשה ר' יצחק".
6]וגם נשיב להם[ע"פ דברי הסולם על פר' וירא-שם מביא שאברהם ראה שלשה מלאכים כנגד החסד של אברהם אבינו, הגבורה של יצחק אבינו, והתפארת של יעקב אבינו בעקבות המילה] מתוך ספר בראשית רבה פר' מח',סי',ד':"ר' יצחק פתח [שמות כ',כד']:"מזבח אדמה תעשה לי וגו' אבוא אליך וברכתיך,אמר ר' יצחק מה אם זה שבנה מזבח לשמי,הריני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי, על אחת כמה וכמה"- "וירא אליו ה' וגו'".
7] וכן, בראשית רבה פר' חמ',ה':"ר' לוי פתח:(ויקרא ט',ד')"שור ואיל לשלמים וגו' כי היום ה' נראה אליכם, אמר:"מה אם זה שהקריב שור ואיל לשמי הריני נגלה עליו, ומברכו,אברהם שמל עצמו לשמי על אחת כמה וכמה"_"וירא אליו ה' וגו'". ובספר אור החיים פר' חקת יט',אות ב':"ובזה מצאתי נחת רוח למה כשצוה ה' פסח במצרים הקפיד ה' על ב' דברים הא' דין ערל וצוה למול כאומרם ז"ל[שמו"ר פי"ז] בפסוק ואעבור עליך וגו' דם פסח ודם מילה, והב' על דין בן נכר שאמרו ז"ל[שם פט"ז] בפסוק משכו וקחו לכם וגו' משכו ידיכם מעבודה זרה שבזה יצאו מכלל בן נכר, ועל דין ג' שהוא הטמאה לא מצינו שהקפיד ה'".....וכתבו הרמב"ם בפרק ו' מהלכות פסח וזה לשונו גר שנתגיר ביום י"ד ומל וטבל אין שוחטין עליו את הפסח גזרה דלשנה הבאה יהיה טמא מת ויטבול לערב ויאמר אשתקד מי לא טבלתי וכו'".[כלומר,(כותב אור החיים):"עם כל זה היה ה' יכול לצוות קדם שיזהרו מטמאת מת ולעשות משה אפר פרה ואין מעצור לה' לעשות רצונו יתברך",(אבל)"ישראל לא היו טמאי מת הגם שנגעו והאהילו על המת כי עדיין לא קבלו התורה ודנו בהם אז דין גר שנתגייר ביום י"ד ששוחטין עליו ואין חוששין לטמאה שנטמא קדם שנתגייר"עכ"ד. ולכן,אפילו שלאחר שחרב בית המקדש נגנזה "טהרתה של רקיע",והתכלת נגנז שום שהצבור נטמא בטומאת המת,עדיין זוכים גרי הצדק בציבור להתגלות השכינה כמו אברהם אבינו עליו השלום.
8]לסיכום: גם בזמן הזה שהתכלת נגנז,ראויים כל ישראל ללבוש תכלת כשר למצוות ציצית-כדי לבטל את "הזנות אחרי הלב והעיניים"-בזכות מצוות המילה של אברהם אבינו ע"ה'.
9] ואולי הם יטענו שכוונת האר"י ז"ל[מפי הספרי] שנגנז התכלת בגלל טומאת המת[עכו"ם ע"פ פר' חקת במדבר רבה] ושעד שיבנה בית המקדש לא יועיל לבוש התכלת לחדש את הנבואה.
10]ונשיב להם כי לא רק שאין כך ההלכה,אלא שזה גם לא נכון עבור גרי הצדק שמלו ואחר-כך טבלו,שכן דין גר כדין וולד שבזכות המילה יש להם הנבואה כמו כאן במקרה הנדון מתוך דברי חז"ל במדרש בראשית רבה פר' וארא[ע"פ פי' הסולם מתוך ספר הזוהר] של אברהם אבינו עה' עד שהם נטמאים[עי' במס' פסחים]. וכשם שבונים מקווה טהרה אפילו עבור אשה אחת בשכונה שתטהר מנידתה,כך מצווה על כל הצבור להשתתף ולהטיל פתיל תכלת בציצית כדי לזכות גר צדק אחד שמל לצורך גיור [מס' קידושין-ע"פ ציווי בית הדיןׁ(ועי' בספר לולאות תכלת פרק ג' הישועות מלכו סי' א' שם:"לכן מסרו נפשם לקיים גם מצות תכלת כי בלעדו גם הלבן אינו מועיל, ועיין בכריתות דף ט' בדרשת רב אחאי בר יעקב,ובתוס' קידושין ס"ב ע"ב בד"ה גו', ובחי' רמב"ן יבמות דף ע"ב,וכו'...אמנם בדורות האחרונים שהוקבע להלכה דתכלת ולבן אין מעכבין זא"ז ולדורותם הנאמר בציצית לא נאמר אלא על הלבן סמכו כיון שיש חשש סכנה בתכלת עיין בסםרי פר' ברכה ע"כ לא קיימו אלא לבן בלבד וכו').] ולאחר מכן שיטיל תכלת בצבור כמו הרוב כדי שתתקים הנבואה בישראל.כי בכל מקרה הפתיל תכלת הוא מחילזון הבא מהים והצמר המצופה בצבע דינו ככלי מהים ואינו מקבל טומאה.לכן, לא יגרע התכלת בטומאת הבגד וגם יועיל לבטל את הזנות אחרי הלב והעינים גם עבור כל טמאי המתים בצבור כציווי התורה.ולא יחששו מלדון ולהתדיין בדיני נפשות בצבור עד אשר תשב הסנהדרין בלשכת הסנהדרין-כי כל מי שבא לדון ולהתדיין בדיני נפשות בציבור קיים החשש והספק האם התכלת שהוא לובש הינו תכלת כשר עד שיכריע הדבר הבית-דין[מס' שבועות לו',א']. לכן, לא דנים ומתדיינים איתו ולא חוששים.ומכל מקום הגר צדק שטובל יוצא ידי חובת הראיה את התכלת אצל אנשי הבית-דין שלובשים הפתיל תכלת ממש בזמן שלאחר הטבילה(כיוון שהבן איש חי בהלכות ציצית פר' נח אות יז' אומר ש"מדמה את מראה התכלת בחוט הלבן בציצית ויוצא ידי חובת ציצית כי המראה מעולם לא נגנז]. ובכך נראה מראה השכינה של תפארת זוהר התכלת ומתקיימת הברכה עליו ועל כל עם ישראל אכי"ר,ותפילתו מתקיימת-בדומה לעולה לתורה שמברך ובעל הקריאה קורא עבורו כשליח(גם אם השליח בעל הקורא הוא טמא והעולה הוא טהור).וצריך לחלק את השאלה אודות גניזת התכלת שאינו מעקב את הלבן במניין שתי מצוות הטמונות בציצית[ברכות ט',ב',תוספות ע"פ מס' מנחות],שנפסק להלכה כי התכלת אינו מעקב את הלבן והלבן אינו מעקב את התכלת.לבין החשש של האר"י ז"ל[כמובא בשו"ת ישועות מלכו] שהביא את דברי חז"ל מהספרי שאין בתכלת חיוב כדי לא להכנס לסכנה. כי בזמן הברית מילה[של גר הצדק] עלולים להכנס לסכנה גם בזמן הזה[כמעשה עם הגר צדק והמהר"ל מפראג]. ולכן, אם כבר נמצאים בסכנה,עדיף ללבוש תכלת כנדון במאמר כאן-כדי שתשרה השכינה והברכה על הגר צדק ותפילותיו תתקבלנה ללא דיחוי.
11] וכך נהג מורי אבי מר קלמן רוזן נהג בברית מילה של בני שקד מנחם בן אסתר ולבש טלית עם ציצית עם פתיל תכלת..
אורן אהרן רוזן
