בס"ד
האם חוטי צמר צבעונים מטמאים בנגעים:
1]צמר האמור בתורה הוא העמרא[מס' יבמות] מרחלים ללא הכלאות[איל של ששת ימי בראשית,מס' בכורות יז',א'], משום שהוא סופג צבעים באופן אחיד בניגוד לפשתן[מס' נידה סא',ב' ברש"י].
2]הרמב"ן מתייחס לצבועים בויקרא יג' כהצמר הצבוע בצבעים.
3]במשנה כתוב[מס' נגעים פרק יא משנה ג']:"העורות והבגדים הצבועים אין מטמעין בנגעים[הקהתי מפרש:"אפילו בידי שמים כלומר מברייתם].
4]והרי מטעם המקרא בגד הוא צמר ופשתים. ופשתים אינם נצבעים באופן אחיד[מס' נידה סא',ב' ברש"י]
לכן, הכוונה לצבועים רק לצמר הצבוע.
5]ואת הצמר לתכלת בבגד אומרים חז"ל שצובעים מדם חילזון שם מן הים,כפי שכתוב במשנה[מס' נידה פרק יא', משנה א' "ועורות הים אינן מטמאין בנגעים".
6]לפיכך, מכח מקורו של דם החילזון מחילזון שבא מהים והקהתי מפרש:"עורות מן הבריות שבים ושבמים".שיש בהרכב הכימי שלו את יסודות ההלידים כמו,למשל כלור,ברום, ויוד בתוך כל מיני תרכובות מוליקולריות כימיות מונע את ההתפתחות הנגעים בבגד. ובהמשך המשנה מחלקים חז"ל את החומרים מן הארץ:[נגעים יא',א']:"חבר להם מן הגדל בארץ. אפילו חוט אפילו משיחה-דבר שהוא מקבל טמאה-טמא".לפיכך, עורות מן הים מכילים שיערות שבולעות מי ים[וזה המשותף לכל העורות מן הים. ומי הים מכילים בהרכב הכימי על-פי רוב מלחים של תרכובות ברום שמרפאים מחלות עור בגלל הברומידים והיודידים].ועל-פי מס' מכשירין פרק א' משנה ה' :"והסוחט שערו בכסותו וכו'". לפיכך מי הים נבלעים בשיערות של העורות ויש מרכיב כימי שלפי חז"ל מונע הטמאות בנגעים. והרב פחימה שליט"א ממעט מתוך דברי מס' כלים פרק יז',משנה יג' ש-:"כל שבים טהור,חוץ מכלב המים, מפני שהוא בורח ליבשה דברי רבי עקיבא. העושה כלים מן הגדל בים וחבר להם מן הגדל בארץ, אפילו חוט, אפלו משיחה, דבר שהוא מקבל טומאה-טמא".אבל אם מרכיבים דם חילזון באופן כימי מוליקולרי או שמצפים חוט צמר עם דם חילזון מהים-הרי שכל הצמר המצופה טהור ודינו כמו במס' נגעים פרק יא',משנה ג' :"העורות והבגדים הצבועים אין מטמאין בנגעים" והכוונה לעורות מן הים ש-"ועורות הים אינן מטמאין בנגעים" כי כוונת חז"ל לצבועים מדם חילזון שבא מהים ולא לשאר הצבועים-כמו קלא אילן.
7]ואפשר לפרש בפשטות ע"פ האמור במס' יבמות כי כדי לקיים מצוות עשה של התכלת, צריך להמנע מלטמא בנגעים את הצמר הלבן על-ידי צביעתו-כפי שמפורש בר"ש על מס' נגעים פרק יא',משנה ג':על המשנה:"העורות והבגדים הצבועים אין מטמאין בנגעים וגו'" מביא הר"ש מהתוספתא[פ"ה] את הפירוש: "כל הבגדים בין צבועין בידי אדם בין צבועין בידי שמים אין מיטמאין בנגעין:והעורות והשתי והערב כיוצא בהן דברי ר"מ. ר' יהודה אומר כל הבגדים בין צבועים בידי אדם בין צבועים בידי שמים[אינן] מיטמאין בנגעים". כלומר הצבועים של צמר הצבוע באריג באופן אחיד והצמר השחור הצבוע באופן טבעי בידי שמים אינם מיטמאין בנגעים כי אי אפשר לראות את הנגע-פשוטו כמשמעו. כי לכאורה הצמר השחור הצבוע בידי שמים היה צריך לקבל טומאת הנגעים כמו צמר רחלים לבן שקשור לפשתן. והרי שחז"ל נותנים לנו בגזרה שווה שהצמר הצבוע בצבעים[כמו דם חילזון ביד' גווני הארגמן] אינו מקבל טומאת נגעים כמו הצמר השחור הטבעי שנברא או נצבע בידי שמים.
8]מכאן שתפקיד הצבע מדם חילזון (שבא מהים),להבדילו מהקלא אילן(שמקורו מן הצומח) הוא למנוע מצמר שלא נצבע באופן אחיד ונשאר גוונו לבן[רש"י ברכות ט',ב'] מלקבל טומאה כמו העורות מהים בגזרה שווה לצמר צבוע שעושים ממנו בגד צבוע בידי אדם ע"פ המשנה במס' נגעים פרק יא',משנה ג']. ועל-ידי הסגולות המיוחדות של דג החילזון שבא מהים, מצפה את הצמר ובבליעתו[מס' מכשירין פרק א' משנה ה'] באותם חומרים כימיים מן הים שהופכים אותו לכלי מצופה בדם חילזון מהים כדין עור מן הים ואינו נטמא בנגעים[מס' נגעים פרק יא',משנה ג'].כדין כלי הבא מהים,ולכן הוא טהור [מס' כלים פרק יז',משנה יג'].
9] ובפשטות, הצמר הצבוע בקלא אילן דינו כחוט מן היבשה[נגעים פרק יא',א'] לכן, הבגד מקבל טומאה:"חיבר להם מן הגדל בארץ,אפילו חוט אפילו משיחה,דבר שהוא מקבל טמאה-טמא". והתכלת או צמר הצבוע בדם חילזון הוא מן הים. לכן, הבגד אינו מקבל טומאה כמו עורות הים [שם במשנה בנגעים יא',א' ובמס' כלים יז',יג'].
9]לפיכך ניתן לסכם שלכל מראה צבעוני[כשיטת הרא"ש, הרי"ף, והרמב"ם מתוך דברי הטור] מונע הטמאות בנגעים כי אי אפשר לראות בעין את המראה,אבל הצבעוני נחוץ להיות דווקא מדם החילזון-כדי להבטיח שצמר שלא נצבע באופן אחיד ונשאר לבן כמראה הצמר בידי שמים[רש"י ברכות ט',ב'] יבלע ויצופה בחומרים מסויימים מן הים-כדי שיקבל דין של עורות מן הים או כלי מצופה בחומרים מן הים שדינו מן הים. לכן הוא טהור ואינו נטמא בנגעים.
10]והדבר מבטיח בכל מקרה שאפילו אם הצמר לא נצבע באופן אחיד, עדיין הוא לא יטמא בנגעים ויהיה מותר להטיל את הפתיל תכלת בציצית עם חוטי פשתן. ע"כ.
11]ובתגובה הכימית המתרחשת ביורה[רמב"ם,רש"י] כאשר מבשלים דם חילזון עם הצמר הקרויה "פוטו-דה-ברומינציה" עוברים אטומי הברום לצמר ונקשרים באופן כימי אליו-כך שהצמר הופך משורת הדין לחומר גלם סיבי שאפשר לקרוא לו "צמר מן הים שאינו נטמא בנגעים" והוא התכלת הכשר למצווה.
12]ויש שיטות צביעה אחרות[רא"ש רי"ף רמב"ם] בהן גוון הצבע הוא אדום או ירוק שהם חומר הצבע הנספגים בתוך הצמר וחומרי הצבע מכילים את תרכובות הברום ונספחים על הצמר שבולע אותם.ולכן זו היא גם הרכבה בין צמר בולע לחומרים מן הים-דבר ההופך את הצמר ל-"חומר גלם מורכב מן הים שאינו מקבל טומאת נגעים].
13] והרב פחימה שליט"א אמר שאין צורך בכל ההסברים ושפתיל תכלת אינו חייב בטומאת נגעים[מס' נגעים פרק יא',משנה א'] כי הוא צבעוני על-פי רוב ואין ניכר בו מראה הנגע בשיעור המטמא אותו. והוא צבוע מדם החילזון שהוא מהים כדין עורות מן הים[מס' נגעים פרק יא' משנה ג']. ולכן, דברי התוספתא בנגעים [פ"ה] אינם הכרחים לדיון ההלכתי אודות השאלה האם פתיל צמר תכלת נטמא בנגעים באיסורי כלאים כאשר קושרים אותו עם חוטי פשתן. ואותו דין הוא גם לצבעוני כמו קלא-אילן.
14] אלא שקלא-אילן נאסר משום עניין ההונאה שבדבר ואין לזה שום קשר לעניינים מדעיים-אלא שקלא-אילן הוא צבע מן הצומח מסיבים ביבשה ויכול לקבל טומאת נגעים,מן הספק בזמן שצובעים את הצמר עם חומר צבע טמא. שאז כתוב במשנה [נגעים יא', משנה א']:"חבר להם מן הגדל בארץ, אפלו חוט,אפילו משיחה דבר שהוא מקבל טומאה-טמא.".. לעומת זאת, החילזון שהוא מן הים ואינו יכול לקבל טומאת נגעים אפילו מן הספק. ואותו הדין לגבי כלאי צמר רחלים שיש בזה הונאה אם יגידו שצמר של הכלאות הוא צמר של אייל של ששת ימי בראשית. והגם יש בזה משום "מכחיש מעשה בראשית". ע"כ.
אורן אהרן רוזן
האם חוטי צמר צבעונים מטמאים בנגעים:
1]צמר האמור בתורה הוא העמרא[מס' יבמות] מרחלים ללא הכלאות[איל של ששת ימי בראשית,מס' בכורות יז',א'], משום שהוא סופג צבעים באופן אחיד בניגוד לפשתן[מס' נידה סא',ב' ברש"י].
2]הרמב"ן מתייחס לצבועים בויקרא יג' כהצמר הצבוע בצבעים.
3]במשנה כתוב[מס' נגעים פרק יא משנה ג']:"העורות והבגדים הצבועים אין מטמעין בנגעים[הקהתי מפרש:"אפילו בידי שמים כלומר מברייתם].
4]והרי מטעם המקרא בגד הוא צמר ופשתים. ופשתים אינם נצבעים באופן אחיד[מס' נידה סא',ב' ברש"י]
לכן, הכוונה לצבועים רק לצמר הצבוע.
5]ואת הצמר לתכלת בבגד אומרים חז"ל שצובעים מדם חילזון שם מן הים,כפי שכתוב במשנה[מס' נידה פרק יא', משנה א' "ועורות הים אינן מטמאין בנגעים".
6]לפיכך, מכח מקורו של דם החילזון מחילזון שבא מהים והקהתי מפרש:"עורות מן הבריות שבים ושבמים".שיש בהרכב הכימי שלו את יסודות ההלידים כמו,למשל כלור,ברום, ויוד בתוך כל מיני תרכובות מוליקולריות כימיות מונע את ההתפתחות הנגעים בבגד. ובהמשך המשנה מחלקים חז"ל את החומרים מן הארץ:[נגעים יא',א']:"חבר להם מן הגדל בארץ. אפילו חוט אפילו משיחה-דבר שהוא מקבל טמאה-טמא".לפיכך, עורות מן הים מכילים שיערות שבולעות מי ים[וזה המשותף לכל העורות מן הים. ומי הים מכילים בהרכב הכימי על-פי רוב מלחים של תרכובות ברום שמרפאים מחלות עור בגלל הברומידים והיודידים].ועל-פי מס' מכשירין פרק א' משנה ה' :"והסוחט שערו בכסותו וכו'". לפיכך מי הים נבלעים בשיערות של העורות ויש מרכיב כימי שלפי חז"ל מונע הטמאות בנגעים. והרב פחימה שליט"א ממעט מתוך דברי מס' כלים פרק יז',משנה יג' ש-:"כל שבים טהור,חוץ מכלב המים, מפני שהוא בורח ליבשה דברי רבי עקיבא. העושה כלים מן הגדל בים וחבר להם מן הגדל בארץ, אפילו חוט, אפלו משיחה, דבר שהוא מקבל טומאה-טמא".אבל אם מרכיבים דם חילזון באופן כימי מוליקולרי או שמצפים חוט צמר עם דם חילזון מהים-הרי שכל הצמר המצופה טהור ודינו כמו במס' נגעים פרק יא',משנה ג' :"העורות והבגדים הצבועים אין מטמאין בנגעים" והכוונה לעורות מן הים ש-"ועורות הים אינן מטמאין בנגעים" כי כוונת חז"ל לצבועים מדם חילזון שבא מהים ולא לשאר הצבועים-כמו קלא אילן.
7]ואפשר לפרש בפשטות ע"פ האמור במס' יבמות כי כדי לקיים מצוות עשה של התכלת, צריך להמנע מלטמא בנגעים את הצמר הלבן על-ידי צביעתו-כפי שמפורש בר"ש על מס' נגעים פרק יא',משנה ג':על המשנה:"העורות והבגדים הצבועים אין מטמאין בנגעים וגו'" מביא הר"ש מהתוספתא[פ"ה] את הפירוש: "כל הבגדים בין צבועין בידי אדם בין צבועין בידי שמים אין מיטמאין בנגעין:והעורות והשתי והערב כיוצא בהן דברי ר"מ. ר' יהודה אומר כל הבגדים בין צבועים בידי אדם בין צבועים בידי שמים[אינן] מיטמאין בנגעים". כלומר הצבועים של צמר הצבוע באריג באופן אחיד והצמר השחור הצבוע באופן טבעי בידי שמים אינם מיטמאין בנגעים כי אי אפשר לראות את הנגע-פשוטו כמשמעו. כי לכאורה הצמר השחור הצבוע בידי שמים היה צריך לקבל טומאת הנגעים כמו צמר רחלים לבן שקשור לפשתן. והרי שחז"ל נותנים לנו בגזרה שווה שהצמר הצבוע בצבעים[כמו דם חילזון ביד' גווני הארגמן] אינו מקבל טומאת נגעים כמו הצמר השחור הטבעי שנברא או נצבע בידי שמים.
8]מכאן שתפקיד הצבע מדם חילזון (שבא מהים),להבדילו מהקלא אילן(שמקורו מן הצומח) הוא למנוע מצמר שלא נצבע באופן אחיד ונשאר גוונו לבן[רש"י ברכות ט',ב'] מלקבל טומאה כמו העורות מהים בגזרה שווה לצמר צבוע שעושים ממנו בגד צבוע בידי אדם ע"פ המשנה במס' נגעים פרק יא',משנה ג']. ועל-ידי הסגולות המיוחדות של דג החילזון שבא מהים, מצפה את הצמר ובבליעתו[מס' מכשירין פרק א' משנה ה'] באותם חומרים כימיים מן הים שהופכים אותו לכלי מצופה בדם חילזון מהים כדין עור מן הים ואינו נטמא בנגעים[מס' נגעים פרק יא',משנה ג'].כדין כלי הבא מהים,ולכן הוא טהור [מס' כלים פרק יז',משנה יג'].
9] ובפשטות, הצמר הצבוע בקלא אילן דינו כחוט מן היבשה[נגעים פרק יא',א'] לכן, הבגד מקבל טומאה:"חיבר להם מן הגדל בארץ,אפילו חוט אפילו משיחה,דבר שהוא מקבל טמאה-טמא". והתכלת או צמר הצבוע בדם חילזון הוא מן הים. לכן, הבגד אינו מקבל טומאה כמו עורות הים [שם במשנה בנגעים יא',א' ובמס' כלים יז',יג'].
9]לפיכך ניתן לסכם שלכל מראה צבעוני[כשיטת הרא"ש, הרי"ף, והרמב"ם מתוך דברי הטור] מונע הטמאות בנגעים כי אי אפשר לראות בעין את המראה,אבל הצבעוני נחוץ להיות דווקא מדם החילזון-כדי להבטיח שצמר שלא נצבע באופן אחיד ונשאר לבן כמראה הצמר בידי שמים[רש"י ברכות ט',ב'] יבלע ויצופה בחומרים מסויימים מן הים-כדי שיקבל דין של עורות מן הים או כלי מצופה בחומרים מן הים שדינו מן הים. לכן הוא טהור ואינו נטמא בנגעים.
10]והדבר מבטיח בכל מקרה שאפילו אם הצמר לא נצבע באופן אחיד, עדיין הוא לא יטמא בנגעים ויהיה מותר להטיל את הפתיל תכלת בציצית עם חוטי פשתן. ע"כ.
11]ובתגובה הכימית המתרחשת ביורה[רמב"ם,רש"י] כאשר מבשלים דם חילזון עם הצמר הקרויה "פוטו-דה-ברומינציה" עוברים אטומי הברום לצמר ונקשרים באופן כימי אליו-כך שהצמר הופך משורת הדין לחומר גלם סיבי שאפשר לקרוא לו "צמר מן הים שאינו נטמא בנגעים" והוא התכלת הכשר למצווה.
12]ויש שיטות צביעה אחרות[רא"ש רי"ף רמב"ם] בהן גוון הצבע הוא אדום או ירוק שהם חומר הצבע הנספגים בתוך הצמר וחומרי הצבע מכילים את תרכובות הברום ונספחים על הצמר שבולע אותם.ולכן זו היא גם הרכבה בין צמר בולע לחומרים מן הים-דבר ההופך את הצמר ל-"חומר גלם מורכב מן הים שאינו מקבל טומאת נגעים].
13] והרב פחימה שליט"א אמר שאין צורך בכל ההסברים ושפתיל תכלת אינו חייב בטומאת נגעים[מס' נגעים פרק יא',משנה א'] כי הוא צבעוני על-פי רוב ואין ניכר בו מראה הנגע בשיעור המטמא אותו. והוא צבוע מדם החילזון שהוא מהים כדין עורות מן הים[מס' נגעים פרק יא' משנה ג']. ולכן, דברי התוספתא בנגעים [פ"ה] אינם הכרחים לדיון ההלכתי אודות השאלה האם פתיל צמר תכלת נטמא בנגעים באיסורי כלאים כאשר קושרים אותו עם חוטי פשתן. ואותו דין הוא גם לצבעוני כמו קלא-אילן.
14] אלא שקלא-אילן נאסר משום עניין ההונאה שבדבר ואין לזה שום קשר לעניינים מדעיים-אלא שקלא-אילן הוא צבע מן הצומח מסיבים ביבשה ויכול לקבל טומאת נגעים,מן הספק בזמן שצובעים את הצמר עם חומר צבע טמא. שאז כתוב במשנה [נגעים יא', משנה א']:"חבר להם מן הגדל בארץ, אפלו חוט,אפילו משיחה דבר שהוא מקבל טומאה-טמא.".. לעומת זאת, החילזון שהוא מן הים ואינו יכול לקבל טומאת נגעים אפילו מן הספק. ואותו הדין לגבי כלאי צמר רחלים שיש בזה הונאה אם יגידו שצמר של הכלאות הוא צמר של אייל של ששת ימי בראשית. והגם יש בזה משום "מכחיש מעשה בראשית". ע"כ.
אורן אהרן רוזן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה