בס"ד
על ההיתר ואיסור של גווני התכלת למצווה:
1]תכלת האמורה בתורה היא צמר [מס' יבמות] של אייל מששת ימי בראשית בלי הכלאות עם יעלים[מס' בכורות יז',א']כי הצמר סופג את הצבע והפשתן אינו סופג את הצבע באופן אחיד[מס' נידה סא',ב' ברש"י].
2]מתוך דברי המהר"י קרא על מס' כלאים ט',א'[שם רומז שקיים חשש שיסירו מבגד אחד ויקשרו על בגד אחר עם חוטי פשתן(ע"פ האמור במס' מנחות) ומחלק בין צמר לבן שיחייב בטומאת מצורע וגם בטומאה בידי שמים(מס' נגעים יא',ג'),לבין צמר עם צבעוני(ע"פ פי' עץ יוסף מתוך דברי הרא"ש במדרש תנחומא פר' תרומה אות ה'(שם מפרש העץ יוסף כי תכלת הוא הצמר הצבוע בכל מיני צבעונים) שיחייב רק בטומאה בידי שמים(וכן דעתו של הרמב"ן בפי' עה"ת [ויקרא יג'].
3]אבל משתמע משיטתו של הרא"ש שיש לחלק בין סתם חוטים צבעונים שחומר הצבע אינו מדם חילזון כמו קלא אילן[שאז המהר"י קרא( במס' כלאים ט',א) סובר שהלובש חוטים כאלה חייב בדיני טומאת שמים(ע"פ נגעים יא',ג') או שהצמר צבוע מתימסת דם חילזון(מנחות מד') ביד' גווני הארגמן(יש מסורת לפי כתבי פליניוס וחכמי יוון ורומה)-כולל את התכלת(מס' מנחות מד')[מתוך ספר שדה צופים מאת הרב בצלאל מרגנשבורג המביא מתוך פסקי הרא"ש על מס' חולין מז',ב' "שאדום כחול,וירוק כשרים לתכלת(ע"פ דברי ספר שדה צופים על מס' ברכות ט',ב')",וגם ע"פ פי' "עץ יוסף" על מדרש תנחומא פר' תרומה אות ה'].
4]והרמב"ם בהלכות ציצית סובר שהמראה היחידי שהוא כשר הוא הכחול(כפתוך הכוחל) כמראה התרשיש(כחול עם ברק ירקרק המוזכר בפי' הרמב"ם על מס' כלאים ט',א'].
5]ובספר האגור הלכות ציצית סי' יד'(דפוס נאפולי) מביא מתוך דברי הטור שהרי"ף והרא"ש והרמב"ם לא לחששו לאיסור קשירת חוטים המחייבים חשש לטומאת בידי שמים(מהר"י קרא מס' כלאים ט',א'-אלא שכוונת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם הייתה להתיר צבעוני בכל-זאת עבור חוטי משי וצמר גפן צבועים-אפילו אם באו במגע עם חוטי פשתן או צמר[כפי שהבאתי מטעם המשנה במס' כלאים ט',א']-ומכאן ניתן להסיק בוודאותכי כוונתם הייתה לאותם צבעונים של צמר צבוע אך ורק מדם חילזון הארגמן של חז"ל(.
6]ואם תאמר על-פי מס' ברכות ט',ב' ברש"י כי יש איזורים בצמר שצבועים בתכלת,ויש איזורים שנשארו לבנים:
א. לפי שיטת רש"י ואחת משיטות הרמב"ם אשר נהגו חכמי אשכנז האחרונים להתיר[שו"ת מהרי"ל חדשות בהלכות ציצית] יש תהליך צביע מיוחד שהופך את הצמר הלבן לצמר שדינו תכלת והוא מותר לקשירה עם חוטי פשתן-כיוון שלאחר שעבר את השינוי בתגובה כימית[של התליך הקרוי "ברומינציה" של סיבי הצמר ביורה על-ידי תהליך כימי של פוטו-דה ברומינציה של מוליקולות בעלות תרכובות ברום שמונעות את הגידול של נגעים בצמר]. ותהליך ה"ברומינציה הוא תהליך של תגובת פיעפוע או בליעה בכל הצמר והחומר הופך להיות חלק מהצמר עצמו והוא אחיד על כל משטח הצמר(כפי שממיסים סוכר בתור אבקה במים והמים הופכים למתוקים, כך צמר שעבר "ברומינציה הופך להיות חסין בפני גידול נגעים, ולכן אין חשש לקשור את הצמר עם חוטי פשתן כציווי התורה.
ב. לפי שיטתם של הרא"ש הרי"ף והרמב"ם ניתן להתיר את הקשירה של כל גווני הצמר הצבוע בדם חילזון ללא החשש לעבור על טומאה בידי שמים-שמא שהצמר לא נצבע באופן אחיד (כמו חוטי פשתן כמוזכר ברש"י על מס' נידה סא',ב'),שאז דינו כצבעוני או קלא-אילן(שם אין את תרכובות הברום באיזורים הצבועים או בצמר הלבן[לפי רש"י במס' ברכות ט',ב'] ואז עלולים להיות חייבים בטומאה בידי אדם וטומאה בידי שמים(מהר"י קרא על מס' כלאים ט',א' מתוך דברי הרמב"ן עה"ת בויקרא יג[שם מביא ממס' נגעים יא',ג']).
אבל לפי המשנה [במס' מכשירין פרק א' משנה ה',(שם בר"מ)] יש בליעה של תמיסת דם חילזון גם לתוך האיזורים הלבנים וגם לתוך האיזורים הצבועים(רש"י ברכות ט',ב') אשר בולע הצמר את תמיסה דם החילזון[מס' נידה סא',ב' ברש"י]. ואם תאמר שהייתה חציצה של חתיכות של דם חילזון יבש אשר הומס בתמיסת היורה ולא עבר סינון, אותו דין של בליעה כמו שנלמד ממס' מכשירין פרק א',משנה ה' קיים עבור צמר שעבר חציצה עם אבקת דם חילזון לפי דברי המשנה במס' מכשירין פרק ג', משנה ד':ד"ה:"המטנן בחול". והצמר סופג את החומרים בדם חילזון ותמיד יש עקבות של צבע הארגמן או ה"פורפור" הגולמי-בכדי למנוע גם במקרה זה גידול של נגעים.
לכן, גם במקרה הנדון לפי שיטת הרמב"ם, הרא"ש, והרי"ף כשיטת חכמי ספרד יש הייתר לצבוע את חוטי הצמר בכל הגוונים ואין דינם כשאר הצבעונים שלפי הרמב"ן והמהר"י קרא חייבים משום חשש לאיסורי דיני שמים[נגעים יא',ג'] כאשר יתירו עמי הארץ את הציציות מגדילי צמר ויקשרו על בגדי פשתן.
7]ולפי ההגיון יש בכל-זאת להעדיף את הגוון של הרמב"ם של צבע הכחול כפתוך הכוחל או כמראה תרשיש כיוון שידוע שמראה הכחול מרפא את העיניים[בעל עקידת יצחק לעראמה ורבינו בחיי] ומבטל את הזנות אחרי הלב והעיניים(בנוסף לחומרים של אינדירובין וברומו-אינדירובין שמבטלים את הזנות אחרי הלב והעיניים במגע עם העור ולאו דווקא במראה העיניים].
8]ולמרות שמבינת ההלכה אפשר לחדש את התכלת גם לפי שיטת הרא"ש הרי"ף והרמב"ם של קשירת גדילי צמר צבוע עם כל הגוונים המופקים מדם חילזון הארגמון קהה קוצים,(כי הצבע עשוי לבטל את הזנות אחרי הלב והעיניים של הלובש עצמו -בלי צורך במסורת[ע"פ ספר החינוך]
9]יש עניין עקרוני בהלכה שחבירו יראה גם-כן את הכחול ויבטל אצלו הזנות אחרי הלב והעיניים על-ידי ההסתכלות.
10]לכן, בחר הרמב"ם מכל הגוונים של הצבעים שאפשר לצבוע את הצמר דווקא את הכחול כמראה אבן התרשיש.
11] ובמס' ברכות נד', ב' כותבים חז"ל:"דב"ש סברי חדא נהורא איכא בנורא וב"ה סברי טובא נהורי איכא בנורא. תנ"ה אמרו להם ב"ה לב"ש: הרבה מאורות יש באור[רש"י מפרש שם:"שלהבת אדומה לבנה וירקרקת"].
12]לכן, גם בנוגע לגוון מראה הזוהר לפי פירוש רש"י[שם] כבפסקי הרא"ש על מס' ברכות ט',ב'-מתוך ההגהות של הרב בצלאל מרגנשברג זצ"ל שמביא את דברי הרא"ש מתוך מס' חולין מז',ב',וכן מביא בשם הרא"ש בספר "עץ יוסף" בפי' על מדרש תנחומה פר' תרומה אות ה', לפי בית הלל כל הגוונים כשרים ומלבד שלא יעברו על איסורי כלאים בלבוש התכלת.
אורן אהרן רוזן
על ההיתר ואיסור של גווני התכלת למצווה:
1]תכלת האמורה בתורה היא צמר [מס' יבמות] של אייל מששת ימי בראשית בלי הכלאות עם יעלים[מס' בכורות יז',א']כי הצמר סופג את הצבע והפשתן אינו סופג את הצבע באופן אחיד[מס' נידה סא',ב' ברש"י].
2]מתוך דברי המהר"י קרא על מס' כלאים ט',א'[שם רומז שקיים חשש שיסירו מבגד אחד ויקשרו על בגד אחר עם חוטי פשתן(ע"פ האמור במס' מנחות) ומחלק בין צמר לבן שיחייב בטומאת מצורע וגם בטומאה בידי שמים(מס' נגעים יא',ג'),לבין צמר עם צבעוני(ע"פ פי' עץ יוסף מתוך דברי הרא"ש במדרש תנחומא פר' תרומה אות ה'(שם מפרש העץ יוסף כי תכלת הוא הצמר הצבוע בכל מיני צבעונים) שיחייב רק בטומאה בידי שמים(וכן דעתו של הרמב"ן בפי' עה"ת [ויקרא יג'].
3]אבל משתמע משיטתו של הרא"ש שיש לחלק בין סתם חוטים צבעונים שחומר הצבע אינו מדם חילזון כמו קלא אילן[שאז המהר"י קרא( במס' כלאים ט',א) סובר שהלובש חוטים כאלה חייב בדיני טומאת שמים(ע"פ נגעים יא',ג') או שהצמר צבוע מתימסת דם חילזון(מנחות מד') ביד' גווני הארגמן(יש מסורת לפי כתבי פליניוס וחכמי יוון ורומה)-כולל את התכלת(מס' מנחות מד')[מתוך ספר שדה צופים מאת הרב בצלאל מרגנשבורג המביא מתוך פסקי הרא"ש על מס' חולין מז',ב' "שאדום כחול,וירוק כשרים לתכלת(ע"פ דברי ספר שדה צופים על מס' ברכות ט',ב')",וגם ע"פ פי' "עץ יוסף" על מדרש תנחומא פר' תרומה אות ה'].
4]והרמב"ם בהלכות ציצית סובר שהמראה היחידי שהוא כשר הוא הכחול(כפתוך הכוחל) כמראה התרשיש(כחול עם ברק ירקרק המוזכר בפי' הרמב"ם על מס' כלאים ט',א'].
5]ובספר האגור הלכות ציצית סי' יד'(דפוס נאפולי) מביא מתוך דברי הטור שהרי"ף והרא"ש והרמב"ם לא לחששו לאיסור קשירת חוטים המחייבים חשש לטומאת בידי שמים(מהר"י קרא מס' כלאים ט',א'-אלא שכוונת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם הייתה להתיר צבעוני בכל-זאת עבור חוטי משי וצמר גפן צבועים-אפילו אם באו במגע עם חוטי פשתן או צמר[כפי שהבאתי מטעם המשנה במס' כלאים ט',א']-ומכאן ניתן להסיק בוודאותכי כוונתם הייתה לאותם צבעונים של צמר צבוע אך ורק מדם חילזון הארגמן של חז"ל(.
6]ואם תאמר על-פי מס' ברכות ט',ב' ברש"י כי יש איזורים בצמר שצבועים בתכלת,ויש איזורים שנשארו לבנים:
א. לפי שיטת רש"י ואחת משיטות הרמב"ם אשר נהגו חכמי אשכנז האחרונים להתיר[שו"ת מהרי"ל חדשות בהלכות ציצית] יש תהליך צביע מיוחד שהופך את הצמר הלבן לצמר שדינו תכלת והוא מותר לקשירה עם חוטי פשתן-כיוון שלאחר שעבר את השינוי בתגובה כימית[של התליך הקרוי "ברומינציה" של סיבי הצמר ביורה על-ידי תהליך כימי של פוטו-דה ברומינציה של מוליקולות בעלות תרכובות ברום שמונעות את הגידול של נגעים בצמר]. ותהליך ה"ברומינציה הוא תהליך של תגובת פיעפוע או בליעה בכל הצמר והחומר הופך להיות חלק מהצמר עצמו והוא אחיד על כל משטח הצמר(כפי שממיסים סוכר בתור אבקה במים והמים הופכים למתוקים, כך צמר שעבר "ברומינציה הופך להיות חסין בפני גידול נגעים, ולכן אין חשש לקשור את הצמר עם חוטי פשתן כציווי התורה.
ב. לפי שיטתם של הרא"ש הרי"ף והרמב"ם ניתן להתיר את הקשירה של כל גווני הצמר הצבוע בדם חילזון ללא החשש לעבור על טומאה בידי שמים-שמא שהצמר לא נצבע באופן אחיד (כמו חוטי פשתן כמוזכר ברש"י על מס' נידה סא',ב'),שאז דינו כצבעוני או קלא-אילן(שם אין את תרכובות הברום באיזורים הצבועים או בצמר הלבן[לפי רש"י במס' ברכות ט',ב'] ואז עלולים להיות חייבים בטומאה בידי אדם וטומאה בידי שמים(מהר"י קרא על מס' כלאים ט',א' מתוך דברי הרמב"ן עה"ת בויקרא יג[שם מביא ממס' נגעים יא',ג']).
אבל לפי המשנה [במס' מכשירין פרק א' משנה ה',(שם בר"מ)] יש בליעה של תמיסת דם חילזון גם לתוך האיזורים הלבנים וגם לתוך האיזורים הצבועים(רש"י ברכות ט',ב') אשר בולע הצמר את תמיסה דם החילזון[מס' נידה סא',ב' ברש"י]. ואם תאמר שהייתה חציצה של חתיכות של דם חילזון יבש אשר הומס בתמיסת היורה ולא עבר סינון, אותו דין של בליעה כמו שנלמד ממס' מכשירין פרק א',משנה ה' קיים עבור צמר שעבר חציצה עם אבקת דם חילזון לפי דברי המשנה במס' מכשירין פרק ג', משנה ד':ד"ה:"המטנן בחול". והצמר סופג את החומרים בדם חילזון ותמיד יש עקבות של צבע הארגמן או ה"פורפור" הגולמי-בכדי למנוע גם במקרה זה גידול של נגעים.
לכן, גם במקרה הנדון לפי שיטת הרמב"ם, הרא"ש, והרי"ף כשיטת חכמי ספרד יש הייתר לצבוע את חוטי הצמר בכל הגוונים ואין דינם כשאר הצבעונים שלפי הרמב"ן והמהר"י קרא חייבים משום חשש לאיסורי דיני שמים[נגעים יא',ג'] כאשר יתירו עמי הארץ את הציציות מגדילי צמר ויקשרו על בגדי פשתן.
7]ולפי ההגיון יש בכל-זאת להעדיף את הגוון של הרמב"ם של צבע הכחול כפתוך הכוחל או כמראה תרשיש כיוון שידוע שמראה הכחול מרפא את העיניים[בעל עקידת יצחק לעראמה ורבינו בחיי] ומבטל את הזנות אחרי הלב והעיניים(בנוסף לחומרים של אינדירובין וברומו-אינדירובין שמבטלים את הזנות אחרי הלב והעיניים במגע עם העור ולאו דווקא במראה העיניים].
8]ולמרות שמבינת ההלכה אפשר לחדש את התכלת גם לפי שיטת הרא"ש הרי"ף והרמב"ם של קשירת גדילי צמר צבוע עם כל הגוונים המופקים מדם חילזון הארגמון קהה קוצים,(כי הצבע עשוי לבטל את הזנות אחרי הלב והעיניים של הלובש עצמו -בלי צורך במסורת[ע"פ ספר החינוך]
9]יש עניין עקרוני בהלכה שחבירו יראה גם-כן את הכחול ויבטל אצלו הזנות אחרי הלב והעיניים על-ידי ההסתכלות.
10]לכן, בחר הרמב"ם מכל הגוונים של הצבעים שאפשר לצבוע את הצמר דווקא את הכחול כמראה אבן התרשיש.
11] ובמס' ברכות נד', ב' כותבים חז"ל:"דב"ש סברי חדא נהורא איכא בנורא וב"ה סברי טובא נהורי איכא בנורא. תנ"ה אמרו להם ב"ה לב"ש: הרבה מאורות יש באור[רש"י מפרש שם:"שלהבת אדומה לבנה וירקרקת"].
12]לכן, גם בנוגע לגוון מראה הזוהר לפי פירוש רש"י[שם] כבפסקי הרא"ש על מס' ברכות ט',ב'-מתוך ההגהות של הרב בצלאל מרגנשברג זצ"ל שמביא את דברי הרא"ש מתוך מס' חולין מז',ב',וכן מביא בשם הרא"ש בספר "עץ יוסף" בפי' על מדרש תנחומה פר' תרומה אות ה', לפי בית הלל כל הגוונים כשרים ומלבד שלא יעברו על איסורי כלאים בלבוש התכלת.
אורן אהרן רוזן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה